מנהג הגויים: איך מתמודדים בעולם עם המשבר?
בישראל מתווכחים על תוכנית האצה, תוכנית התערבות בשוק ההון ורשת ביטחון פנסיונית. ובינתיים בעולם מוקצים סכומי עתק לתוכניות חילוץ והמרצה שונות. יש דמיון ויש שוני, ואפשר ללמוד הרבה על עצמנו ממה שקורה בשאר העולם
בהתחלה סיפרו לנו שהכל יציב, ושמעולם לא היה מצבנו טוב יותר. המערכת הפיננסית איתנה, הבנקים - אי של יציבות, יסודות הכלכלה חזקים מאי פעם - ישראל יכולה לעמוד במשבר בכבוד. לא עבר זמן רב עד שהסערה הגלובלית היכתה גם בנו.
המשבר העולמי הלך והתרחב, הכלכלות המפותחות התקרבו בצעדי ענק אל המיתון. לציבור כבר לא מספיקות מילות הרגעה מצד ההנהגה הפוליטית והכלכלית, וחששות האזרחים מגורל חסכונותיהם, הפנסיה שלהם, מקום עבודתם ואיכות חייהם מתגברים מדי יום. המנהיגים נדרשו לגלות מנהיגות, וכמה שיותר ממנה - שלושה חודשים לפני הבחירות.
- משבר בשווקים - סיקור מיוחד ב-ynet
- תוכניות האוצר - סיקור מיוחד ב-ynet
- רה"מ דורש להרחיב את רשת הביטחון הפנסיוני
- כך נראית תוכנית ההאצה
הו אז פרצו לחיינו בסערה ביטויים חדשים: תוכנית ההאצה, רשת ביטחון פנסיוני והתוכנית להתערבות בשוק ההון. כל אחד מאלו עמד במרכזו של ויכוח סוער, כולל איומים בשביתה כללית. להגדיל את הגירעון או לשמור על מסגרת התקציב; להבטיח את הפנסיות או לא; לעזור לטייקונים או לא, ואם כן אז באיזה מחיר ובאלו תנאים - לכל אחד יש דעה, נימוקים, והסברים למה דרכו תציל את המשק והדרך ההפוכה תוביל לקריסתו.
המעבר ממילות הרגעה לתוכניות דרמטיות וויכוחים סוערים אינו ייחודי לישראל. רוב העולם עבר מסלול דומה בחודשים האחרונים - מניסיונות לעצור את הפאניקה באמצעות הרגעת הציבור, דרך ניסיונות נואשים להחזיר את האמון למערכת הפיננסית, ועד להכרה שמגדל הקלפים הזה כבר התמוטט, ועכשיו צריך להפנות את מוקד תשומת הלב למה שמכונה "הכלכלה האמיתית" - כלומר, זו שצריכה לעבוד, לייצר, לפרנס, לאכול ולגור איפשהו.
המשבר עדיין רחוק מסיום, ואנחנו רחוקים מאוד מכל אפשרות לפרספקטיבה או הבנה כאשר ההתרחשות עדיין בעיצומה. אבל קצת פרופורציה לא תזיק לאף אחד. בעידן ה"כפר הגלובלי", כולנו ביחד בבוץ הזה, אבל לכל מדינה יש את המאפיינים הייחודיים לה. אפשר ללמוד הרבה מאוד - גם על הדימיון וגם על ההבדל - כשמסתכלים על התנהלותן של מדינות אחרות ותוכניות החילוץ, ההצלה וההמרצה שלהן: מה יש בהן, מהם הדגשים שלהן, מה נעדר מהן.
ארה"ב: מתערבים באי רצון, אבל בהיקפים גדולים
ארצות הברית היתה מוקד הרעש באופן מובהק. המשבר התחיל מקריסת שוק משכנתאות הסאב-פריים האמריקני, שלוותה בשפל הולך ומחמיר בשוק הדיור, והתגלגלה לקריסה של מיני מוצרי השקעה מורכבים ומסתוריים שפרחו בשנים האחרונות ולמחיקת שווי נכסים בהיקפים מפלצתיים על ידי מוסדות פיננסים שאף אחד לא האמין שלא יתקיימו לנצח.
האמון שעליו מבוססת פעולתה של המערכת ספג את המכה הקשה הראשונה. המשקיעים איבדו אמון ולקוחות הבנקים איבדו אמון. המצב הלך והידרדר במהירות - שוק האשראי קפא על שמריו, והאיום בקריסה הלך וגבר. המימשל הרפובליקני, שמדיניותו המוצהרת הוא צמצום מעורבות הממשלה בשווקים, נאלץ להתערב בחוסר רצון מופגן.
הצעד הדרמטי הראשון שביצע הממשל היה יישום של "תוכנית תמריצים", שעיקרה החזרי מס בהיקף של 600-1,200 דולר לצרכנים, בניסיון להמריץ את הפעילות הכלכלית במדינה, ששני שליש ממנה מבוסס על צריכה פרטית. אך אי אפשר היה להתחמק יותר מהצורך בהתערבות ממשלתית בשוק עצמו.
המעורבות הממשלתית ההתחלתית בשוק היתה חילוץ נקודתי של מוסדות ספציפיים. חילוץ בר סטרנס במרץ עוד התבצע באמצעות המגזר הפרטי (ג'יי פי מורגן, הבנק שקרוי על שמו של האיש שחילץ את ארה"ב במו ידיו ממצב דומה של קריסה ב-1907) בתמיכה ממשלתית. חילוץ ענקית הביטוח AIG בספטמבר כבר נעשה בצורה של הלאמה כמעט מלאה.
בוש ופולסון: מתערבים באי רצון (צילום: AP)
עוד לפני כן החל בן ברננקי, יו"ר הפדרל ריזרב (הבנק המרכזי של ארצות הברית, שפועל בעצמאות מהממשלה), לפעול במרץ רב. ברננקי הוא אקדמאי, שמתמחה בחקר השפל הגדול. אחת הטענות המרכזיות לגבי הסיבות, או לפחות החומרה, של השפל היא אי מעורבות או התערבות מאוחרת מדי של ה'פד'. אחרי שנים במגדל השן, נפלה לידיו ההזדמנות הנדירה לבחון את התיאוריה במציאות.
לזכותו של ברננקי יאמר שאין דבר שלא ניסה. הוא הוריד ריבית באגרסיביות, הזרים סכומי עתק לשוקי הכסף בניסיון לשחרר את מחנק האשראי, ניצל כל כלי ומכשיר שעמד לרשותו, והפעיל אמצעים שלא נעשה בהם שימוש מאז תקופת השפל הגדול.
הצעדים לא הספיקו
כמובן שאי אפשר לדעת מה היה קורה אילו לא היו מתבצעים הצעדים האלו. החיים הם ניסוי ללא קבוצת ביקורת, ויתכן שבלעדיהם המצב היה חמור יותר. אבל מעשית, די ברור עכשיו שהם לא הספיקו - לא כדי לפתור את מצוקת האשראי, ולא כדי למנוע את הזליגה, שהפכה בינתיים לשיטפון, של המשבר ל"כלכלה האמיתית".
לצד ברננקי, נכנס לתמונה גם שר האוצר האמריקני הנרי פולסון, לשעבר מנכ"ל גולדמן זאקס, עם תוכנית מונומנטלית להחזרת האמון בשווקים הפיננסים, שהיקפה 700 מיליארד דולר, ושמטרתה הזרמת הון למוסדות פיננסיים באמצעות הלאמה חלקית ורכישת חובות מפוקפקים. 250 מיליארד דולר ממנה הוקצו בתחילה כדי לרכוש אחזקות בבנקים הגדולים.
כדי להרגיע את הציבור, הוגדל סכום הפיקדונות שזוכים לביטוח פדרלי. כדי להרגיע את הקונגרס שנמצא בשליטת הדמוקרטים, הוכנסה לתוכנית בין השאר גם הגבלת שכר בכירים.
ולמרות זאת, הלחצים לא פסקו, ובנובמבר, על רקע עדויות הולכות ומצטברות לשקיעת הכלכלה האמריקנית למיתון ופגיעה קשה בציבור - נאלץ פולסון לשנות את ייעוד התוכנית. הוא ויתר על רכישת החובות המפוקפקים והקנה לה אוריינטציה מוכוונת צרכנים. פולסון והנשיא ג'ורג' בוש אמרו לא פעם שהצעדים מתבצעים באי רצון, ושאם היה אפשר להימנע מהם, פשוט אין להם כל ברירה.
הנשיא הנבחר ברק אובאמה לא מבזבז זמן, ולמרות שייכנס לתפקיד רק ב-20 בינואר, הוא כבר בחר לו צוות כלכלי מרשים ומנוסה, והציג תוכניות מפורטות להגדלת ההוצאה הציבורית באמצעות השקעה בתשתיות, בחינוך, בפיתוחים סביבתיים ובמה לא - כל זאת על חשבון - זמני, לדבריו - התוכנית לצמצום הגירעון העצום של ארה"ב.
האיחוד האירופי: כולם ביחד וכל אחד לחוד
האיחוד האירופי, שקיים בפועל פחות משני עשורים, הגיע למשבר הנוכחי כשהוא עדיין נמצא בתהליכים של גיבוש מודל הפעולה שלו - כאיחוד בעיקר כלכלי של מדינות ריבוניות ושונות זו מזו, עם סמכות מרכזית שכוחה ותפקודה אינם לגמרי ברורים עדיין.
המצב המיוחד הזה בלט מאוד בהתנהלות האיחוד, גוש האירו והמדינות האירופיות השונות לנוכח המשבר. דגש רב הושם על הפעולה המשותפת והתיאום, בין חברות האיחוד ובין עצמן, ובין האיחוד כיישות אחת לבין שאר העולם. שרי האוצר ומנהיגי החברות באיחוד קיימו אינספור פגישות, בהרכב מלא או חלקי.
שתי התוכניות המרכזיות שהציג האיחוד להתמודדות עם המשבר - בנוסף לצעדים פרטניים של חילוץ מוסדות ספציפיים, הורדות ריבית והזרמות כספים לשוקי האשראי - היו תוכנית חילוץ הבנקים בהיקף של יותר מ-2 טריליון דולר שהוצגה באוקטובר, ותוכנית המרצת הכלכלה בהיקף של כ-260 מיליארד דולר שהוצגה השבוע. שתי התוכניות הוצגו כתוכניות על שמתוות כיוון ודרך, אך נתונות ליישום פרטני ועצמאי על ידי המדינות השונות החברות באיחוד, כל אחת בדרכה.
רוב מדינות האיחוד, ובמיוחד הכלכלות הגדולות שבהן - גרמניה, צרפת ובריטניה - יישמו, בהיקפים שונים, תוכניות שכוללות הלאמה חלקית של בנקים והזרמת הון מותנית בהגבלת שכר בכירים והגבלות נוספות. חלקן הגדול הגדילו את סכום הפיקדונות המבוטח ממשלתית. כעת החלו המדינות ליישם גם תוכניות של הגדלת ההוצאות הציבוריות, גם כן, בצורות שונות.
בבריטניה, למשל, הודיע שר האוצר אליסטייר דארלינג בדיון הפרה-תקציבי על הורדת המע"מ מצד אחד והגדלת מס הכנסה לבעלי ההכנסות הגבוהות מצד שני. גרמניה וצרפת החליטו שלא לקצץ את המע"מ, ולהתמקד בהגדלת ההוצאה הציבורית. מוסדות האיחוד הודיעו שיבטלו את ההגבלות על שמירת תקרת הגירעון התקציבי על 3% מהתוצר המקומי הגולמי - לפחות עד 2011.
בנוסף, מפעיל האיחוד לחצים גדולים לכיוון של שיתוף פעולה ותיאום גלובלי, וראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, אף הרחיק לכת וקרא לגיבוש של הסכם ברטון וודס חדש.
סין: סכומי עתק למניעת אי שקט חברתי
המשבר הפיננסי פגע בסין, הענקית הכלכלית המתפתחת, באופן אחר מאשר במדינות המערב. המערכת הפיננסית והבנקאית במדינה נמצאת ברובה בבעלות ממשלתית או לפחות בפיקוח ממשלתי הדוק. עיקר ההשפעה של המשבר על סין, שכלכלתה מבוססת עדיין בעיקר על יצוא, היא תוצר לוואי של ההאטה הכלכלית העולמית וירידת כוח הקנייה של שותפות הסחר הגדולות שלה, בעיקר ארה"ב ויפן.
בעוד שבמערב מדברים על מיתון, וחלק מהמדינות כבר רשמו צמיחה שלילית ברבעון השלישי של 2008, בסין מדברים על האטת קצב הצמיחה לכ-7%-8%. אבל לא מדובר בצרות של עשירים, מאחר ואוכלוסיית המדינה העצומה, המונה כ-1.3 מיליארד נפש, עדיין נמצאת בחלקה הגדול במצב כלכלי לא מזהיר, והאטת קצב הצמיחה יפגע ללא ספק באיכות החיים של אנשים רבים.
החשש שהנחה את המדיניות הכלכלית של סין בשנים האחרונות מפני אינפלציה גבוהה נחלש, והרשויות החלו לשים יותר דגש על התמודדות עם ההאטה באמצעות הורדות ריבית והסרת הגבלות על הלוואות של בנקים. החודש חשפה סין תוכנית תמריצים עצומה שנועדה להתמודד עם השפעות ההאטה הגלובלית, שהיקפה כ-4 טריליון יואן (586 מיליארד דולר) - כ-16% מהתמ"ג.
סין: חוששים מאי שקט חברתי (צילום: רויטרס)
בכל מקרה, החשש הגדול ביותר של הממשל הסיני הוא מאי שקט חברתי, שעלול להוביל להפיכה. גם המאבק באינפלציה וגם תוכנית התמריצים הנוכחית מבטאים את החשש הזה יותר מכל. תוכנית התמריצים כוללת הגדלת ההוצאות על תשתיות, הקלות מס לייצואנים, סיוע לעניים ולחקלאים, הגדלת ההשקעה בבריאות ובחינוך וצעדים דומים.
כעת מדברים בסין על תוכנית נוספת בהיקף של כ-300 עד 400 מיליארד יואן. בין הצעדים שבוחנת הממשלה: הגדלת הסובסידיות על דיור, הכנסת סובסידיות נוספות לעניים, הגדלת המשכורות בהיקף גדול, קיצוץ מסים על מגזר השירותים והורדת תעריפי שירותי הטלקום והחנייה.
קרן המטבע חוזרת להיות רלוונטית?
המשבר משפיע, בצורות שונות, על רוב מדינות העולם, ורובן מציעות תוכניות חילוץ והמרצה כאלו או אחרות. חלק מהמדינות נקלעו לצרות חמורות מדי ואינן מסוגלות להתמודד עם המצב בעצמן, ולכן נאלצו לפנות לבקשת סיוע ממדינות אחרות או מקרן המטבע הבינלאומית. עד כה אישרה הקרן הלוואות להונגריה, לאוקראינה ולפקיסטן.
איסלנד, שעד לא מזמן היתה אחת המדינות עם התמ"ג לנפש הגבוה בעולם, כמעט וקרסה בעקבות המשבר, וגם אחרי שהלאימה את הבנקים שלה לגמרי, נאלצה לפנות לקרן ולשכנותיה בבקשת סיוע. הקרן עצמה, שבשנים האחרונות סבלה מביקורת חריפה ואובדן אמון ורלוונטיות, תצטרך כנראה להמציא את עצמה מחדש כדי לגייס כספים גם מהכלכלות המתפתחות, בעיקר סין.
ולמרות הכל, הציבור משלם
למרות שהתוכניות שמנסות לשקם את המערכת הפיננסית ולמנוע מיתון חמור וממושך הן צעד הכרחי, הן גם במידה לא מבוטלת הימור שעלול להיות מסוכן בכספי משלמי המסים.
בנוסף לכך, השפעות המשבר על אותה "כלכלה אמיתית" הולכות ונחשפות, ועימן עומק הפגיעה באזרח הפשוט. האבטלה במדינות שנפגעו הולכת וגדלה. רמת המחירים עדיין גבוהה, למרות ההאטה באינפלציה. משקיעים, חוסכים, פנסיונרים ועוד, נפגעו קשות והפסידו כסף רב מהמכות שספגו בורסות העולם.
סימן מדאיג ביותר לגבי המצב עולה ממחקר שפורסם השבוע בארה"ב, ומראה כי מספר האמריקנים שנאלצים לפנות לתוכנית תלושי המזון, כלומר - מספר האנשים שסובלים מרעב במדינה - עשוי להגיע החודש לשיא של כל הזמנים: יותר מ-30 מיליון איש. לפי הנתונים, בין אוגוסט 2007 לאוגוסט 2008 גדל מספר המשתמשים בתלושי מזון ב-9.6%. ומרכזי חלוקת מזון מדווחים על עלייה של בין 20% ל-100% במספר הפונים בששת החודשים האחרונים.
המרכז לסדרי עדיפויות בתקציב ובמדיניות, שפרסם את המחקר, צופה עלייה חדה במספר האנשים שחיים מתחת לקו העוני בתקופה הקרובה. המרכז אמנם מתמקד בארה"ב, אבל נראה שנתונים דומים צפויים להירשם במדינות נוספות בעולם. אין ספק שתוכניות ההצלה, ההמרצה והחילוץ הבאות יאלצו להתמודד עם סוגיה זו באופן דחוף ביותר. נקווה רק שזה יעשה לפני שיהיה מאוחר מדי, לפני שהדבר יעלה בחיי אדם.
