פגיעה בנשים? הגבר הישראלי פורש הכי זקן
גיל הפרישה של האישה הישראלית נמוך מהממוצע ב-OECD ואילו גיל הפרישה של הגבר הישראלי הוא מהגבוהים בעולם. גיל הפרישה לגברים ונשים ברוב המדינות שווה או מתוכנן להיות שווה. פעילה בארגוני הנשים: "אל תעלו לנשים, תורידו לגברים"
הכנסת סוערת והממשלה גועשת: הוועדה לבדיקת גיל הפרישה לנשים, שבדקה אם כדאי ליישם את תוכנית האוצר להעלאת גיל הפרישה לנשים מגיל 62 ל-64, המליצה להעלות אותו ל-67. ארגוני הנשים זועמים; ח"כ דליה איציק (קדימה) מאיימת באי אמון; שרות בממשלה, כמו לימור לבנת, יצאו נגד ההחלטה, ולא ברור אם היא תיושם.
כמעט כל המחקרים על שוק העבודה, בארץ ובחו"ל, מראים שמצב הנשים גרוע יותר. הן מתקדמות פחות ומשתכרות פחות. יותר נשים מובטלות, גם מבחירה וגם מלית ברירה; נשים עובדות פחות שעות, אבל שכרן נמוך יותר לא רק לחודש אלא גם לשעה. מנתוני ארגון המדינות המפותחות (OECD) עולה כי הפערים בין נשים לגברים בישראל דומים לממוצע ברוב המדינות. הנשים סובלות בכל העולם.
מה שכן יוצא דופן הוא דווקא מצב הגברים בתחום אחר לגמרי: גיל הפרישה המינימלי לגברים בישראל - הגיל שבו העובד יכול לפרוש מעבודתו ולקבל פנסיה וקצבת זיקנה - הוא מהגבוהים בעולם. זאת, בזמן שגיל הפרישה לנשים דומה לממוצע בעולם המפותח.
רע להיות אישה איסלנדית וגבר ישראלי
גיל הפרישה המינימלי לנשים בישראל הוא 62 ולגברים - 67. מנתוני ה-OECD לשנת 2010 עולה שגיל הפרישה המינימלי לגברים גבוה ב-5 שנים לעומת זה של הנשים ב-7 מדינות נוספות: באוסטריה, בריטניה, איטליה, יוון, פולין וצ'ילה גיל הפרישה לנשים הוא 60, ולגברים - 65; הנשים בסלובקיה יוצאות לפנסיה בגיל 57 בלבד והגברים בגיל 62.
גיל הפרישה המינימלי לגברים באסטוניה ובסלובניה גבוה ב-3 שנים משל הנשים; ביפן, טורקיה ואוסטרליה גיל הפרישה הגברי גבוה בשנתיים; בשווייץ וצ'כיה - בשנה. ב-21 מדינות נוספות ב-OECD יש גיל פרישה מינימלי זהה לשני המינים.
גיל הפרישה המינימלי הממוצע לגבר ב-OECD הוא 64. הגברים ב-31 מ-34 המדינות בארגון יכולים לפרוש בגיל נמוך יותר מהגבר הישראלי. הגברים בצרפת, דרום קוריאה וטורקיה יכולים לפרוש בגיל 60; הגבר השבדי יכול לפרוש בגיל 61; הגבר הצ'כי והסלובקיה בגיל 62; הפיני בגיל 63; השווייצרי והיפני 64; האמריקני בגיל 66; בכל שאר 22 המדינות הגברים פורשים בגיל 65. בשלוש מדינות גברים פורשים בגיל 67: ישראל, נורבגיה ואיסלנד; בשתי המדינות הצפוניות גם הנשים פורשות בגיל 67.
גיל הפרישה המינימלי הממוצע לאישה ב-OECD הוא 63. גיל הפרישה המינימלי לנשות צרפת, בריטניה, שבדיה, אוסטריה, איטליה, יוון, קוריאה, פולין, הונגריה, צ'כיה, סלובקיה, סלובניה, אסטוניה, צ'ילה וטורקיה נמוך מבישראל, בין 57 ל-61; ביפן 62, כמו בארץ; הנשים בארה"ב, קנדה, גרמניה, פינלנד, שווייץ, הולנד, בלגיה, דנמרק, אירלנד, פורטוגל, ספרד, לוקסמבורג, אוסטרליה, ניו זילנד ומקסיקו יכולות לפרוש בין הגילאים 63 ל-65, כלומר, בגיל מבוגר מהנשים בארץ.
אז מה היה לנו כאן? הגבר הבריטי, האיטלקי והפולני פורש 5 שנים אחרי אשתו, כמו הגבר הישראלי, אבל גיל הפרישה שלו נמוך יותר משל גברים בארץ; הגבר הנורבגי והאיסלנדי פורשים בגיל 67 כמו הישראלי, אבל גם אשתו פורשת מאוחר. הגבר הישראלי נדפק פעמיים: הוא פורש גם אחרי אשתו וגם אחרי גברים בארצות אחרות. מבחינת גיל הפרישה, מצבו של הגבר הישראלי, ולא של האישה הישראלית, הוא הגרוע ביותר.
| מדינה | גיל הפרישה לאישה | גיל הפרישה לגבר |
| ארצות הברית | 66 | 66 |
| צרפת | 60 | 60 |
| גרמניה | 65 | 65 |
| בריטניה | 60 | 65 |
| שבדיה | 61 | 61 |
| פינלנד | 63 | 63 |
| בלגיה | 65 | 65 |
| איטליה | 60 | 65 |
| יוון | 60 | 65 |
| יפן | 62 | 64 |
| קוריאה הדרומית | 60 | 60 |
| פולין | 60 | 65 |
| צ'כיה | 61 | 62 |
| סלובקיה | 57 | 62 |
| מקסיקו | 65 | 65 |
| טורקיה | 58 | 60 |
| ישראל | 62 | 67 |
האוכלוסייה באירופה מזדקנת? מענישים קשישים בישראל
גיל הפרישה בעולם נמצא כיום בעלייה. מנתונים שפורסמו בעיתון הגארדיאן עולה שצרפת תעלה את הגיל לגברים ולנשים ל-62 עד שנת 2020; גרמניה תעלה אותו ל-67 עד 2029; גם בצ'כיה, דנמרק, קוריאה, ארה"ב והולנד יש תוכניות להעלאת גיל הפרישה לשני המינים, שחלקן כבר אושרו וחלקן עדיין בדיונים.
חלק מהמדינות שכיום מאפשרות פרישה מוקדמת יותר לנשים, מתכננות להעלות את הגיל לנשים יותר מאשר לגברים, כדי ליצור גיל אחיד לשני המינים: 68 בבריטניה, 67 באוסטרליה ו-65 ביפן, הונגריה וטורקיה. בסלובקיה ויוון יש תוכניות להעלאת גיל הפרישה לנשים בלבד, כדי להשוות בין המינים. אם כל התוכניות יצאו לפועל, יישארו ב-OECD רק 6 מדינות עם גיל פרישה נמוך יותר לנשים.
היוזמות להעלאת גיל הפרישה בחו"ל - לגברים ולנשים - נתקלות במחאה ציבורית ותקשורתית עזה, שביתות והפגנות, לעתים גדולות ואלימות, של עובדים ואיגודים מקצועיים. זאת, למרות שרק מדינה אחת - בריטניה - שואפת להגיע לגיל פרישה גבוה יותר מזה של הגבר הישראלי, וגם זה רק בשנת 2044; ורק ב-4 מדינות - אוסטרליה, גרמניה, הולנד וארה"ב - מכוונים לגיל 67. ב-22 מדינות אחרות תקרת הגיל תישאר 65.
גיל הפרישה בארץ היה בעבר 60 לנשים ו-65 לגברים. בנימין נתניהו העלה אותו ב-2004 בהיותו שר האוצר. נתניהו מתגאה בכך שהתחיל מהפיכה עולמית. אבל גיל הפרישה בחו"ל עולה מסיבה שאינה רלוונטית לישראל: שיעור הילודה במערב נמוך, האוכלוסייה מזדקנת והכלכלנים חוששים שבעתיד יהיו כל כך הרבה קשישים שהצעירים המעטים לא יצליחו לממן אותם. הגיל החציוני של האוכלוסייה בגרמניה הוא 44, בסלובניה 42, בספרד ובשווייץ 41, בצ'כיה 40 ובארה"ב 37. בישראל נולדים הרבה יותר ילדים, והגיל החציוני הוא 29, הנמוך ב-OECD פרט למקסיקו ולטורקיה.
גיל הפרישה בארץ עלה למטרה אחרת: לסגור את הגרעונות העצומים שצברו קרנות הפנסיה של ההסתדרות. מאז, הקרנות הולאמו ואחר כך נמכרו לחברות הביטוח, וכיום הן גוזרות קופונים ענקיים.
בחלק מהמדינות במערב, כמו איטליה וספרד, הצעירים כבר משלמים את המחיר על גיל הפרישה הגבוה, ומתקשים למצוא עבודה לפני גיל 30. בישראל, לעומת זאת, דווקא למבוגרים מעל גיל 45 קשה למצוא עבודה. למרות כל זאת, הגבר הישראלי יוצא לפנסיה בגיל הגבוה בעולם המפותח.
גיל פרישה לפי גיל המוות
האפליה בגיל הפרישה היא עתיקה. גיל הפרישה נולד בגרמניה ב-1889, כשהקנצלר אוטו ביסמארק, הנהיג, לראשונה בהיסטוריה, קצבת זיקנה ממשלתית לכל אזרח מגיל 70 ולכל אזרחית מגיל 65. הגיל לגברים ירד אחר כך ל-65. צרפת הנהיגה קיצבת זיקנה לעניים ב-1905 ובריטניה ב-1911, ושתיהן העניקו קצבת זיקנה לכל אזרח ב-1946. איטליה הנהיגה חיסכון פנסיוני חובה ב-1919; ארה"ב הנהיגה קיצבת זיקנה כללית ב-1935, וישראל ב-1956. כל המדינות הללו קבעו את גיל 65 להתחלת תשלום הקיצבה לגברים, אך הגיל לנשים השתנה מארץ לארץ: בארה"ב וצרפת, מעולם לא היה גיל פרישה שונה לשני המינים. ואילו בריטניה, איטליה וגם ישראל אימצו את הפרישה המוקדמת לנשים.
הפקידים שיצרו את הפנסיה קבעו את גיל הפרישה לפי הגיל שבו רוב העובדים הלכו אז לעולמם. מנתוני ארגון הבריאות העולמי עולה שתוחלת החיים הממוצעת באירופה ובארה"ב בתחילת המאה ה-20 הייתה 50. הסיבה הייתה בעיקר תמותה גבוהה של ילדים ותינוקות. מחקר של ההיסטוריון-סוציולוג האמריקני ריצ'ארד פילד קובע שאנשים ששרדו את מחלות הילדות והגיעו לגיל 21 המשיכו לחיות בממוצע עד גיל 70.
גיל הפרישה הנמוך לנשים נוצר כי תוחלת החיים שלהן במאה ה-19 הייתה נמוכה משל הגברים, כיוון שרבות מהן מתו בלידתן. זאת, למרות שנשים ששרדו את גיל 40 חיו יותר מגברים.
תוחלת החיים עלתה מאז בתלילות ולכאורה, גיל הפרישה היה אמור לעלות גם הוא. אבל בינתיים גם זכויות העובדים ומדיניות הרווחה השתפרו מאוד, הפנסיה הפכה מצ'ופר לעובדים מעטים שהגיעו לזיקנה לזכות יסוד, ולממשלות היה נוח להשאיר את גיל הפרישה המוקדם. בדרך, הונצחו גם ההבדלים בין המינים.
"הסבתא צריכה לבלות עם הנכדים"
סיבה נוספת לפרישה המוקדמת לנשים הייתה שבעבר רוב הנשים לא עבדו, וגיל הפרישה המוקדם נועד לעודד אותן לצאת לעבודה. עוד נטען שהסבתות (ולא הסבים) צריכות לטפל בנכדיהן. כך, למשל, הצהיר שר הרווחה בממשלת וייטנאם, וונאו טאם, ב-1962, כשהנהיג לנשים בשירות המדינה פנסיה בגיל 55: "נשים בגיל הזה צריכות ללכת לביתן, למלא את חובתן למשפחה ולסייע לבנותיהן, שיוכלו לצאת לעבוד ולמלא את חובתן לאומה ולמהפיכה". פמיניזם במיטבו.
גיל הפרישה החל כגיל לקבלת קיצבה ממשלתית. עם השנים, הוא הפך לנורמה מחייבת גם במקומות עבודה פרטיים. בעלי תפקידים בכירים שפרשו מקבלים פנסיה מזה אלפי שנים, אך בעבר, גיל הפרישה לא היה אחיד ונקבע בידי המעסיק והעובד. כיום, ברוב מקומות העבודה במערב יש תוכנית חיסכון פנסיוני, והמדינה מחייבת את המעסיקים לאפשר לעובדים לצאת לפנסיה בגיל הפרישה.
גיל הפרישה חייב בהתחלה גם את העובדים. אחר כך התברר שחלקם רוצים להמשיך לעבוד אחרי גיל הפרישה, ואחרים מעדיפים לפרוש מוקדם יותר, ורוב המדינות, כולל ישראל, יצרו אופציות כאלה, בתנאי שגם המעסיק מסכים לכך. מגזרים שונים, כמו אנשי הקבע בארץ, המורים בפולין ועובדי הציבור באיסלנד, זכו לגיל פרישה נמוך קולקטיבי.
גיל הפרישה האחיד ממקום העבודה חשוב במיוחד במדינות עולם שלישי, שאין בהן קיצבת זיקנה, וגם בישראל: קיצבת הזיקנה הממלכתית בארץ היא זעירה - נמוכה בעשרות אחוזים מבכל המדינות האחרות ב-OECD; כדי להשלים אותה, הנהיגה הממשלה ב-2007 צו המחייב כל עובד לחסוך לפנסיה . ואם הוא גבר, יש לו הרבה שנים לחסוך.
"לנשים גם ככה יותר קשה"
כיצד מסבירים בארגוני הנשים - שנועדו להיאבק בעוול ובאפלייה - שהם מתנגדים לצמצום האפלייה בגיל הפרישה? דורית אברמוביץ, מנהלת הקמפיין של ארגון שתיל וארגוני הנשים נגד העלאת גיל הפרישה הנשי, אומרת ל-ynet: "אי אפשר לדון בהעלאת גילאי הפרישה כל עוד נשים בגילאי הביניים ומעלה סובלות מאפליה ומאבטלה".
"רוב הנשים עובדות בענף השירותים, ששם השכר נמוך, לרוב שכר מינימום, ולכן גם הצבירה לפנסיה נמוכה", אומרת אברמוביץ', "עדויות של אלפי נשים ומחקרים של התמ"ת מראים שנשים רבות בגילאי הביניים מפוטרות בגלל שהן 'לא ייצוגיות', או, בשפה פחות מכובסת, 'בלות'".
"נשים רבות נאלצות לצאת משוק התעסוקה כמה פעמים בחייהן, בשל גידול הילדים וכל התפקידים הביתיים, וקשה להן להשתלב בחזרה. אישה שהייתה מזכירה בגיל 25, פרשה ורוצה לחזור לתפקיד דומה תתקשה בכך. התוצאה היא שהרבה מאוד נשים בגילאים הללו מובטלות וחייבות פנסיה כדי להתקיים ממשהו".
גם לנשים מבוגרות וגם לגברים מבוגרים יותר קשה למצוא עבודה מלצעירים, אז למה הנשים צריכות לפרוש קודם?
"אין ספק שגם גברים מבוגרים סובלים מאפלייה. שוק התעסוקה הכוחני שלנו מעודד צעירים ונעורים, לא מתייחס לנסיון כערך, ולא דואג להכשיר מבוגרים להתמודד עם שינויים. יש גם מקצועות גבריים במצב קשה, כמו שמירה. אבל הנשים נפגעות הכי הרבה".
נשים סובלות ומופלות יותר גם בחו"ל, ובכל זאת, ברוב המדינות גיל הפרישה זהה או שמשווים אותו.
"הנתונים מראים שמצב הנשים בארץ גרוע יותר. ויש גם ארגוני נשים בחו"ל שמתנגדים להעלאת גיל הפרישה. אנחנו לא אומרות שלא צריך להשוות את גיל הפרישה, אלא שלפני שבכלל מתחילים לדבר על זה, צריך לפתח תוכניות תעסוקה טובות לנשים מבוגרות. פנינו לשר התמ"ת שמחון ואמרנו לו, שכמו שהתמ"ת פיתח תוכניות לתעסוקת ערבים וחרדים, מתוך הכרה שאלה אוכלוסיות שסובלות מאפלייה, אנחנו דורשות להכיר גם בנשים כאוכלוסייה כזאת, ולפתח למענן תוכניות דומות".
אתן תומכות באפלייה אחת כדי לקזז אותה עם אפלייה אחרת? הרבה גברים עובדים בעבודה פיסית בשכר מינימום, או מובטלים במשך שנים ארוכות. צריך להפלות אותם לרעה לעומת שרי אריסון וגליה מאור? אתן מסכימות גם עם הטענה הדמגוגית שצריך להפלות נשים לרעה בגלל שגברים מסכנים את חייהם בשירות הצבאי?
"אנחנו נגד אפלייה בכלל. הבעיה היא לא שגיל הפרישה לנשים נמוך מדי - הוא לא - אלא שגיל הפרישה לגברים גבוה מדי ולא תואם את המצב בשוק. יש כאן אוכלוסיות נרחבות שמועסקות בתת-תנאים וחיות בעוני, וגיל הפרישה הגבוה רק מחמיר את מצבן. אדרבה: מבחינתנו, שיורידו את הגיל לגברים. אני לגמרי בעד".
לפנייה לכתב/ת 
