הצְרֵדָה: המקום שבו החל פיצולו של עם ישראל

מעל אפיקו המפותל של נחל שילה שוכן מצוק נישא ובראשו חורבה מבוצרת היטב - הצְרֵדָה - עירם של ירבעם בן נבט ויוסי בן יועזר איש צרדה.

עוד טיולים בערוץ התיירות:

• חברת תעופה מזמינה: בואו לעשות סקס במטוס

• טיולים אחרי הגשם: להתאהב מחדש בטבע

• הפרדס שהפך לפארק: סיפורו של הנדיב הלא ידוע
  
  

מראש החורבה הנישאת יש תצפית עוצרת נשימה לעבר נפתולי נחל שילה, הרי גופנא, מישור החוף והרי השומרון. לעיר יש ביצור טבעי, ומכל עבריה היא מוקפת במצוקים תלולים. הדרכים היחידות העולות לראש המצוק נשמרו על ידי מצודות שמירה ישראליות. מדוע כפר קטן במערב הר אפרים היה צריך כאלה ביצורים?

אין ספק כי את התשובה לשאלה יש לחפש בסיפור המרתק שהתחיל בצרדה - סיפורו של ירבעם בן נבט, המורד שהפך למלך ישראל.

היכן היא הצרדה?

"וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה ושם אמו צרועה, אישה אלמנה, וירם יד במלך" - הפעם היחידה שהמילה צרדה מופיעה במקרא, היא בפסוק זה, המתאר את תחילת מלכותו של מלך ישראל - ירבעם. אזכור נוסף של צרדה נשתמר גם בשמו של התנא המפורסם יוסי בן יועזר איש צרדה, אשר היה ראש הסנהדרין במרד החשמונאים. היכן היא אותה צרדה, והאם צרדה של ירבעם בן נבט היא אותה צרדה של יוסי בן יועזר?

הראשון שניסה להשיב על שאלות אלה היה החוקר האנגלי אולברייט. מן הפסוק המקראי לא ניתן לדעת הרבה, אלא רק שצרדה שכנה בתחומי נחלת אפרים, שכן אפרתי = מאפרים. ואכן, כשאולברייט מסייר בתחומי נחלת אפרים ב- 1923 הוא מגלה בתוך אחד הפיתולים החדים של נחל שילה חורבה קטנה ששמה ח'רבת בלאטה, ולמרגלותיה מעיין שופע - עין צרדה. את החרסים שליקט בה זיהה כשייכים לתקופת המלוכה הישראלית, ועל כן בלי להתבלבל הכתיר את רשמיו על המקום בכותרת "צרדה - מולדתו של ירבעם".

בעקבות הכרזתו של אולברייט מגיע למקום חוקר המקרא אלט הגרמני, וסוקר את ח'רבת בלאטה. את תוצאות הסקר פרסם במאמר תחת הכותרת "הצרדה?". אלט מצא שאמנם שם המעיין הוא עין צרדה, אולם בכל החרסים שליקט לא מצא חרס אחד שקודם לתקופה הביזנטית. כך העמיד אלט חוקר המקרא את אולברייט הארכאולוג על טעותו בזיהוי החרסים.

באביב 1929 חזר אולברייט לח'רבת בלאטה, ולאחר בדיקה נוספת של החרסים הוא הבין שטעה ואכן אין בה חרסים מלפני התקופה הביזנטית. עוד מצא שבפי התושבים נקרא כל קטע הוואדי ואדי צרדה. הפסקה הקצרה שבה הוא מודה בטעותו מסתיימת במשפט שהיה בו הרבה מראיית הנולד - "אפשר לומר בביטחון מלא שהצרדה שכנה אי שם מעל העמק, אך את גילויו של האתר המדויק יש להשאיר בידי העתיד".

אם כן, היכן היא הצרדה?

בשביל לזהותה יש צורך להבין את השם הצרדה. מרבית השמות המקבלים את ה"א הידיעה כגון הרמתה, הגבעה, העי, הסלע, מתארים את מקומו של היישוב בנוף סביבתו ואת המבליט והמייחד אותו מיישובים אחרים. במקומות כמו - הגבעה והרמה ברור לנו מה עלינו לחפש בשטח, אולם פירוש השם הצרדה אינו מן הקלים. מילון בן יהודה נעזר במשנה המפורסמת (יומא ס"א משנה ז') "ביקש כוהן גדול להתנמנם, מכים לפניו באצבע צרדה - ואומר איזו היא אצבע צרדה, זוהי אצבע גדולה של ימין".

פירוש טור סיני מוסיף: "צרוד, צריד - חשוף וגרוד בלי תוספת תיבול, אצבע צרדה - על שום שחשופה מטבעות, וגם את המקום צרדה יש לבאר כמקום ארץ חשופה גרודה ויבשה". כך פירש טור סיני מבלי להכיר את מיקומה של הצרדה. ניבא ולא ידע מה ניבא...

עזרה נוספת במציאת מיקומה של צרדה אפשר למצוא בתרגום השבעים לפי קודקס ותיקן. לפי התרגום, צרדה לא הייתה רק עיר הולדתו של ירבעם אלא עיר שביצר ובנה בימים שעוד היה שר פלך בימי שלמה. לצרדה התאסף כל שבט אפרים במרד, ושם התבצר ירבעם. לפי הוספות אלה, את הצרדה יש לחפש כמקום מבוצר השוכן בלב אתרים מתקופת המלוכה.

מבצר צרדה - מבט מנחל שילה. קלאסי לטיול אופניים

האם צרדה היא הכפר צורדא שליד רמאללה?

ח'רבת בנת בר, השוכנת בראש הצוק שמעל ואדי צרדה, שוכנת בשיא טופוגרפי שמובדל מעל סביבתו במצוקים ובמדרונות תלולים. בשני המקומות היחידים שבהם ניתן לעלות לאתר נבנו מצודות שמירה גדולות לשמירה על הדרך, באתר שרידי מבנים רבים ושרידים של מתקנים חקלאיים רבים (גתות, בתי בד, בורות מים). ח'רבת בנת בר, אם כן, היא אתר מבוצר היטב השוכן בלב קבוצה של אתרים מתקופת מרד ירבעם ומתאימה מאוד לזיהוי - הצרדה. ואכן, למתבונן מהצד ייראה הצוק הבודד של צרדה כאצבע חשופה גרודה ויבשה.

וצרדה של ימי בית שני היכן היא? רוב המקומות עם אותו שם מבית ראשון שימרו את מיקומם המדויק בשטח, שכן עולי בבל השבים מן הגלות שבו לאותם מקומות ושימרו את השם מימי בית ראשון. לכן, סביר להניח שגם עירו של יוסי בן יועזר איש צרדה הייתה בח'רבת בנת בר או בסביבתה. ואכן חרסים מהתקופה החשמונאית נמצאו בחורבה, וייתכן שעירו של יועזר שכנה בחורבת בלטה, החורבה הגדולה למרגלות צרדה של ימי בית ראשון. יש לציין שחלק מהחוקרים מזהים את צרדה של יוסי בן יועזר באזור הכפר צורדא שליד רמאללה.

הפרסה של נחל שילה ובליבה חורבת בלטה - צרדה של ימי בית שני

המורד שהפך למלך

בינות להרי אפרים הטרשיים צמחה מנהיגותו של ירבעם. כבר שלמה המלך הבחין בגבורתו של האיש: "וְהָאִישׁ יָרָבְעָם, גִּבּוֹר חָיִל; וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת-הַנַּעַר, כִּי-עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא, וַיַּפְקֵד אֹתוֹ, לְכָל-סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף" (מלכים א' י"א, כ"ח). ירבעם האפרתי, כלומר בן שבט אפרים צמח מצרדה, העיר המבוצרת שבראש המצוק: "וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה". לא רק שלמה הבחין בכישורי הנער. ירבעם נבחר על ידי הנביא אחיה השילוני כמנהיג שעתיד למלוך על עשרת השבטים, ולהחליף את שלמה המלך, שסטה מן הדרך ולבו נהה אחרי נשים נכריות.

על פי המקרא צרדה היא רק עיר הולדתו של ירבעם, אולם על פי תוספות מתרגום השבעים - ירבעם מבצר את הצרדה, הופך אותה לבירת פלך, וממנה מרים את נס המרד. מסורות קדומות אלו יכולות אולי להסביר את ביצורי הדרכים ששמרו על מבואות הכפר, שכן לא מדובר בעוד כפר אפרתי קטן אלא בקן הנשרים שממנו החל ירבעם בן נבט לארגן את המרד במלכות שלמה האדירה.

מעללי ירבעם עוד יסופרו במשך שלושה פרקים שלמים - האיש שהצליח לסחוף את העם בשכם נגד מלכות רחבעם בן שלמה, הצליח גם לסחוף את העם נגד המקדש בירושלים, ובנה מקדשי גבול בבית אל ובדן, ובלבד שהעם לא יעלה לירושלים (מלכים י"ב). ירבעם עוד מספיק להיפגש עם נביאים זועמים שינבאו על סופו המר, ולבנות שלוש ערי בירה למלכותו - שכם, פנואל ותרצה. אך כעת, בעיר הולדתו של ירבעם, נזכר בעיקר בראשיתו הטובה של האיש, בגיבור החיל שהומלך על ידי הנביא.

ביר צרדה - הבאר הקדומה למרגלות המבצר, בנחל שילה

מרד חברתי צודק בצרדה

מדוע מרד ירבעם? הפסוק מציין "וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה, בנה את המילוא סגר את פרץ עיר דוד אביו". המילוא הוא הרחבה של שטח הר המוריה על ידי בניית חומות ומילוין בעפר. תוך כדי בניית המילוא פרץ מרד ירבעם. מה כל כך נורא בבניית המילוא בירושלים? מדוע דווקא אז מחליט ירבעם למרוד?

צריך להבין, תקופת שלמה, עם כל ההילה ותיאורי העושר, הייתה תקופה של "התגייסות לאומית". עם ישראל עבד קשה מאוד בימי שלמה, למען מטרה נעלה - בניית בית המקדש. המקרא מתאר את המספר האדיר של העובדים השחורים שעבדו בפרך למען בניין בית המקדש: "וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר; לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה" (מלכים א' ה', כ"ט). מתלונת העם בסוף התקופה, בימי רחבעם, עולה התסיסה שהייתה כל העת מתחת לפני השטח: "אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ" (מלכים א' י"ב, ד').

כל עוד העבודה הייתה למען מטרה לאומית ראויה - העם מקבל את הסבל באהבה (דם יזע ודמעות...). אך מה קורה בבניית המילוא? המילוא מוזכר כאחד ממפעלי הבנייה המרשימים ביותר של שלמה, והוא מוצב בשורה אחת עם בניית הערים גזר, חצור ומגידו. אך לשם מה בנו אותו? את התשובה אנחנו מקבלים כבדרך אגב פרק אחד לפני תיאור מרד ירבעם: "אֵלֶּה שָׂרֵי הַנִּצָּבִים אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה לִשְׁלֹמֹה חֲמִשִּׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה: אַךְ בַּת פַּרְעֹה עָלְתָה מֵעִיר דָּוִד אֶל בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ אָז בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא" (מלכים א' ט', כ"ג-כ"ד).

המילוא נבנה בשביל הארמון הפרטי של בת פרעה. כל עוד הייתה התגייסות לאומית למען המטרה של בניין בית המקדש, העם היה מוכן לסבול את העבודה הקשה. אך כעת, לאחר שהעם רצוץ ומותש, מבקשים ממנו לבנות מפעל אדירים זה למען מטרה פרטית מפוקפקת ונהנתנית - ארמון לבת פרעה הנכרייה. כעת מתפרץ כל הזעם, וירבעם בן נבט מתחיל במרד. אם כן, בתחילת דרכו ירבעם מתחיל במרד צודק כנגד איבוד הדרך של ימי שלמה.

צרדה - הצעה למסלול

קהל יעד: מיטיבי לכת משך הטיול: שלוש-ארבע שעות

דרגת קושי: בינונית

מים: יש להצטייד בשלושה ליטרים לפחות למטייל

מקורות במקרא: מלכים י"ב סוג הטיול: רגלי

שירותים, מים ודלק: בתחנות הדלק של אריאל, עלי וקדומים

עונה מועדפת: סתיו, חורף, אביב

תיאור כללי של המסלול: מעל אפיקו המפותל של נחל שילה שוכן מצוק נישא ובראשו חורבה מבוצרת היטב - הצרדה - עירם של ירבעם בן נבט ויוסי בן יועזר איש צרדה. נצא משער היישוב פדואל, נרד לערוץ ואדי א-שמית, נעפיל לצרדה, נחצה את הרכס במערה שחוצה את ההר ונסיים באפיק נחל שילה בין פדואל לבית אריה. המסלול אמנם על שביל מסומן, אך לא על שביל מסודר, וההליכה במסלול כוללת דילוג בין סלעים וטיפוס במדרגות חקלאיות.

אל הצרדה

את המסלול נתחיל בשער היישוב פדואל. מכאן נשקיף דרומה לעבר המרחב המבותר של אגן נחל שילה והרי גופנא. כבר כעת נוכל להבחין מעל הערוץ שלמרגלותינו בהר שעליו שוכנת צרדה. כדאי להסתכל כבר בשלב זה על ההר בעברו השני של הערוץ ולחפש ארבעה עצי ברוש בודדים - זוהי הנקודה שדרכה נעלה לצרדה משום שמשם העלייה הנוחה ביותר להר, ללא חציית טרסות.

נרד למרגלות גדר היישוב ונלך עד לכיפת תצפית יפה, מכאן נתחיל את הירידה לכיוון הערוץ. לאחר 200 מ' נגיע לבור מים יפה שמימיו גבוהים בדרך כלל והוא משמש כבור טבילה לנוער היישוב פדואל. נמשיך לרדת לערוץ דרך יער פתוח (יער פארק) של עצי חרוב עתיקים מאוד. זוהי תופעה מעניינת, משום שבתא שטח קטן יחסית שרדו למעלה מ- 40 עצי חרוב ישישים, כשמהחורש הטבעי לא נותר דבר. נגיע לערוץ ואדי א-שמית ונתחיל את הטיפוס במעלה ההר עד לשליש גובה.

נגיע לארבעת הברושים שבהם הבחנו מלמעלה ולצדם נאתר בור מים נוסף. בור זה בניגוד לקודמו, הוא בור קדום החצוב בצורת פעמון. בבור זה ניתן להבחין עד היום בעבודות תחזוקת הבור המסורתיות: בסתיו - פתיחת תעלות הניקוז, בחורף - הכנסת סירה קוצנית לפתח כניסת המים כמסננת טבעית, ובקיץ - סתימת הפתח בבוץ למנוע מזוחלים ומכרסמים ליפול לבור ולזהם את המים.

כ-100 מ' מערבית לעצי הברוש נבחין בחרוב גדול. למרגלותיו יש שרידי מבנה רבוע, בנוי אבני גוויל גדולות. מבנה זה מכונה בפי הערבים החנדק, ולמעשה הוא מצודת שמירה מהתקופה הישראלית (ברזל א'). מצודה זו שימשה בתקופת המקרא כנקודת שמירה על הדרך העולה לעיר צרדה שבראש המצוק. לצרדה ניתן להגיע בשתי דרכים בלבד - האחת מנחל שילה, דרך האוכף הדרומי, והשנייה מכיוון כפר א-דיכ, בדרך שבה אנחנו עולים כעת. בשתי הדרכים נבנו מצודות שמירה ישראליות לשמירה על המעלה הקדום לעיר.

פרסה מראש ההר

מכאן נעלה בדרך נוחה, דרום-מערבה עד לראש המצוק של צרדה. מראש ההר מתגלה לעינינו בבת אחת הפרסה המרהיבה שעושה נחל שילה, כ-200 מ' למרגלותינו. בלבה של הפרסה נמצאת חורבת בלטה - חורבה מרשימה מימי בית שני והתקופה הביזנטית. ייתכן שחורבה זו היא צרדה של ימי בית שני, וצרדה של יוסי בן יועזר.

מראש המצוק תצפית נאה לעבר נפתולי נחל שילה, והיישוב בית אריה הנמצא מולנו בגדה הדרומית של הערוץ. מימין לבית אריה נבחין בכפר לובאן בראש כיפה גבוהה, ומשמאל לבית אריה נבחין בכפר בית רימא, על הרכס ההררי מדרום. כפרים אלו משמרים את שמם של שני הכפרים שהוזכרו במשנה במנחות כמקום ייצור יין משובח שממנו הביאו נסכים לבית המקדש.

"ומנין היו מביאין את היין? בית רימה ובית לבן בהר" (מנחות ח'). במערב ניתן להבחין בבנייני העיר תל אביב, ואילו במזרח נוכל להבחין באופק בעיר אריאל וברכסי גריזים ועיבל.

נשים לב שראשו של המצוק מוקף במצוק טבעי מכל הכיוונים, ובעיקר מדרום. אנחנו עומדים כעת בראש האקרופוליס של העיר - מקום המילוט. שרידי העיר עצמה נמצאים בחלקה הצפון-מערבי של הכיפה, ורוב השרידים קבורים כיום מתחת לטרסות הנטועות עצי זית. בעיר נמצאו גם בתי ארבעת המרחבים שמעידים כי מדובר כאן ללא ספק בעיר ישראלית מתקופת המקרא.

למרגלות המצוק פורחים באביב המאוחר עשרות אירוסי ארם נהריים - אירוס גבוה בצבע סגול משגע. מראש המצוק נמשיך מזרחה, נלך על קן המצוק, ולאחר כ-250 מ' נגיע לפתח מערה גדולה. זוהי מערה קרסטית טבעית ורחבה. כשניכנס לפתח המערה (אין צורך בפנס), מצפה לנו הפתעה - המערה חוצה את ההר ואנחנו מוצאים את עצמנו בצד השני, מעל האפיק של נחל שילה. הנוף המתגלה מפתח המערה הוא מרהיב ביופיו - מקום מצוין להפסקה קלה.

מבט לנחל שילה מהמערה שחוצה את ההר

מן המערה נלך למרגלות קו המצוקים עד לשלוחה, ומשם נרד עם הסימון האדום עד לאוכף הדרומי. הירידה בשלוחת "הסכין" היא חוויה אמיתית - דרגשי סלע חשופים בינות לשני ערוצים עמוקים - ואדי א-שמית מדרום ונחל שילה מצפון, ואנחנו במרכז, נהנים מהנוף הדו-כיווני.

בינות לדרגשי הסלע פורחת בסוף הקיץ חבצלת קטנת-פרחים, פרח לבן ומרשים, אחותה הטרשית של החבצלת המוכרת מחולות מישור החוף. באוכף - מבנה רבוע שכיום משמש כמכלאת צאן, אך בבסיסו יש שרידי מצודת שמירה מהתקופה הישראלית. מצודה זו שמרה על הדרך העולה לצרדה ממערב.

באוכף נפנה ימינה ונרד בחזרה לוואדי א-שמית, נלך עוד כחצי ק"מ בערוץ עד שנגיע לערוץ הרחב של נחל שילה. מכאן נלך עוד כ- 100 מ' נוספים, ונסיים בכביש למרגלות היישוב פדואל.

• הכתבה פורסמה בגיליון ינואר 2012 של הירחון "טבע הדברים "
  

• מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד