סדום ומערה: אוצרות טבע ייחודיים מתחת לאף

"עמוד הסלע שאתם רואים ממש מעל ראשיכם נקרא אשת לוט. הוא נמצא מעל לפיר אנכי שעומקו כמה עשרות מטרים, ובתוך ההר נמצאת מערת סדום. הכול כאן עשוי מלח כמעט טהור. הר סדום הוא הר מלח ייחודי מסוגו בעולם!" אמרה המדריכה שלנו בדרך לטיול במצדה ובמדבר יהודה, בשנת 1991.

עוד טיולי מערות בערוץ התיירות:

• עמוק באדמה: תגליות במערות הקרסטיות בנגב
• האור בקצה המערה: הסודות של מערות השפלה
• טיול קרקע-קרקע: ביקור במערות בית גוברין
  

כעולה חדש שהגיע לארץ פחות משנה לפני כן, בקושי הבנתי את משמעות המילים. אבל זה לא כל כך העסיק אותי אז. הסתכלתי סביב בהתפעלות אדירה מהיופי שהיה כאילו מעולם אחר, שלא ראיתי כמותו עד אז. ידעתי שיבוא יום ואחזור למקומות האלה בכוחות עצמי. מה שלא ידעתי אז - זה שכאן מוסתרות מעיני העולם מערות המלח המיוחדות ביותר על כדור הארץ, וגם אם הייתי יודע - לא הייתי יכול לתאר לעצמי את עוצמת היופי שלהן.

להר סדום יש מקום של כבוד ברשימת האתרים הייחודיים שבאזור ים המלח, וברשימת אתרי הטבע הנדירים בעולם. הרי מלח הם תופעה נדירה בעולם. המלח שממנו עשוי הר סדום (גבישים של אבן מלח הנקראים הליט - Halite, שזה גם המלח שבו אנו משתמשים במטבח), להבדיל מאבן גיר, אבן חול או גרניט, רגיש הרבה יותר למים.

מסיסותו של המלח גבוהה פי 1,000 מזו של הגיר, ולכן מלח לא יכול להצטבר להר ברוב תנאי האקלים בעולם. בשל העובדה שאזור ים המלח צחיח מאוד (פחות מ- 50 מ"מ גשם בשנה), מתאפשר קיומו של הר סדום באזור זה כגוש מלח אחד ענק.

אבן הליט במערת הקולונל (צילומים: לב בוגוסלבסקי, טבע הדברים)

דייסה של מלח

סלעי מלח נמצאים בדרך כלל במקומות נמוכים על פני כדור הארץ. אחד המקומות האלה הוא בקע ים המלח. עד לפני כחמישה מיליוני שנים היה הבקע מחובר לים התיכון, שמימיו יצרו בו את לגונת סדום והשקיעו בו שכבות מלח שבמקומות מסוימים נרבדו לעובי של שני ק"מ, בתהליך ארוך של חיבור וניתוק לסירוגין לים התיכון וממנו.

שכבות כאלה נמצאות גם במקומות נוספים מתחת לקרקע לאורך השבר סורי-אפריקני בשטח ישראל, אבל התופעה בולטת יותר באזור של הר סדום. לאחר שלגונת סדום התנתקה סופית מהים התיכון, החל תהליך של הצטברות סלעי משקע מעל המלח. הסלעים האלה יצרו לחץ על המלח. סלע המלח מתחיל תחת לחץ להתנהג כדייסה צמיגה ומתחיל "לזרום". כך סללו לעצמם סלעי המלח דרך החוצה אל מעל פני הקרקע, ואת התוצאה של תהליך זה אנו רואים כלוח אנכי שקיבל את השם "מחדר סדום" ובמרכזו - הר סדום.

הר סדום מתרומם מעל פני השטח מזה מאות אלפי שנים, וקצב ה"גידול" שלו מגיע לכשבעה מ"מ בשנה בממוצע. בעבר הרחוק היה על פני לוח סדום אגם שמימיו לא היו רוויים במלח כמו מי ים המלח של היום, ולכן הם המסו את המלח הרך יותר על פני הלוח, והמלח הפחות מסיס בעומק הלוח נשאר כ"כיסוי". עם הזמן, האגם נסוג וחשף את הר סדום לאוויר. בתהליך מתמשך של התרוממות ההר מעל מישור עמיעז הוטו הנחלים השוטפים אותו (פרצים, עמיעז, אשלים ועוד) צפונה, ועקפו את הר סדום.

ספירלות ומיתרים של נטיפי מלח שעוביים מגיע לס"מ בודדים

שיטפון על פני הר סדום?

על אף שאזור ים המלח והר סדום צחיח, כשיורד גשם בקצב של למעלה מארבעה מ"מ בדקה, גורמים המים המצטברים, עקב כושר הספיגה הנמוך של הקרקע, לשיטפון ולנגר עילי על פני הר סדום. התופעה הזאת מתרחשת בממוצע פעם בשנה, ובזמן השיטפון חודרים המים לסדקים שמכסים את הר סדום, מרחיבים אותם ומתחתרים לעומק ההר.

במהלך אלפי שנים המסו מי הגשמים והשיטפונות את המלח בקצב מהיר, וסדקים רבים הפכו להיות מערות שיש שלרובן מבנה דומה המתחיל מסדק על גובה ההר, שבנקודה מסוימת מתנקז לפיר עמוק בצורת ארובה בקוטר של כמה מטרים, ומתחתית הארובה הוא ממשיך בצורת מחילה ארוכה ומסועפת, לעתים במפלסים שונים.

בחלק מהמערות המחילה נפתחת למרגלות הר סדום בסמוך לכביש הערבה במזרח, וחלקן נגמרות ללא מוצא בתוך הסלע. למערות אחדות בהר סדום יש יותר מפיר אחד, והמחילות הפנימיות מתחברות לערוץ משותף. יש גם תופעה, שהיא נדירה ביותר, של הופעת אגם תת-קרקעי, כמו במערת "מפרצים" הנדירה (הירידה אליה מסובכת ומסוכנת, ולכן היא אינה מצוינת על המפה).

חשוב לציין כי קצב ההיווצרות של מערות מלח כאלה הוא מהיר במאות אחוזים מקצב ההיווצרות של מערות קרסטיות בתוך סדקי גיר (כידוע מערות קרסט נוצרות במשך מיליוני שנים). הר סדום הוא הר צעיר מבחינה גיאולוגית הממשיך לגדול באופן קבוע, ומערות חדשות נוצרות במהלך מאות ואלפי שנים בלבד.

סיוויס מכין את תחנת הגלישה בפתח ארובה שעומקה כ-85 מ'

מערת המלח הארוכה בעולם

המודל של תהליך היווצרות מערת מלח הוצע ונחקר על ידי פרופ' עמוס פרומקין מהחוג לגאוגרפיה של האוניברסיטה העברית. פרופ' פרומקין, המתמחה בחקר מערות בכלל, גילה עשרות מערות בארץ, ונחשב לחוקר מוביל בארץ ובעולם בחקר מערות המלח.

עוד טיולים בערוץ התיירות:

• הר מסור: טיול מדברי עם שיניים חדות
• פריחת הצבעונים: הולנד זה כאן ועכשיו
• המוביל הארצי: סיור לתוך אבי העורקים של ישראל
  

במסגרת עבודת הדוקטורט שלו שיצאה לאור כספר "מערות הקרסט במחדר המלח של הר סדום" ב-1992, מיפה פרופ' פרומקין ותיאר יותר מ- 100 מערות מלח בהר סדום - יותר מפי שניים מכל מערות המלח שתוארו בעולם כולו עד אז. בין השאר גילה פרופ' פרומקין את מערת המלח הארוכה בעולם - מערת מלח"ם, שאורך הערוץ המרכזי שלה כקילומטר, וסך אורך מחילותיה מגיע לכ- 5,500 מ'. המערה קרויה ע"ש המרכז לחקר מערות הארצי - הגוף הכי גדול לחקר מערות הארץ שנוסד על ידי פרופ' פרומקין ב-1981 ומנוהל על ידו עד היום.

לפני כחצי שנה התחלתי לצאת למסעות למערות בארץ, במסגרת מועדון "סרמה", בעיקר למסעות הלא שגרתיים שהם מארגנים. אתם גם יצאתי לאחת ממערות המלח היפות ביותר בהר סדום - מערת קולונל. ברובן המוחלט מערות המלח בהר סדום אינן מוכרות לציבור הרחב. מיקומן המדויק אינו מפורסם והכניסה לתוכן אסורה מכמה סיבות, ובעיקר - סכנת התמוטטות ורגישותן לשינוי בתנאי הטמפרטורה והלחות בהן.

לכן גם לא תמצאו אותן על שום מפה, חוץ מאשר מערות אחדות שכן מוכרות ומטוילות במקטעים קצרצרים בלבד - מערת סדום ומערת ארובותיים. הכניסה למערות אלה קלה למדי, כי הפתח שלהן בסמוך לכביש הערבה גדול ורחב.

תריסי מלח באחד מהפרוזדורים במערת מלח"ם

"כשתגיע לשם לא תאמין למראה עיניך"

מערת קולונל היא היפה מכל אלה שהביקור בהן מותר, אך הכניסה אליה לא פשוטה, והיא מותרת לביקור מאורגן של קבוצות קטנות בלבד בליווי מדריך מנוסה ומקצועי, תוך כדי הקפדה על כללי הזהירות ושימוש בציוד הנדרש לחדירה ותנועה בטוחה במערות. המערה נקראת ע"ש קולונל תומאס גרגורי טולוק (Thomas Gregorie Tulloch), אשר יחד עם משה נובומייסקי קיבלו בתחילת שנות ה- 30 של המאה הקודמת את הזיכיון מהממשל הבריטי להפקת מינרלים מים המלח והקימו את חברת האשלג הארץ ישראלית - Palestine Potash Limited.

למערת הקולונל יש שני פתחים: העליון דרך ארובה שעומקה כ-85 מ', והתחתון שדרכו מתנקז ערוץ המערה לכיוון ים המלח, בסמוך לכביש הערבה. הפתח העליון שוכן בגובה של כ- 250 מ' מתחת לגובה פני הים, והיציאה התחתונה נמצאת בגובה של כ-380 מ' מתחת לפני הים. שני הפתחים מחוברים במחילה רציפה שאורכה כ- 300 מ' בתוך ההר.

כעיקרון, אפשר להיכנס ולצאת מהמערה בנקודה התחתונה, אבל המסע הרבה יותר מרתק אם עושים אותו בכיוון אחד: יורדים בגלישה על חבל אל תוך הארובה, ומתחילים להתקדם במורד הערוץ לכיוון היציאה התחתונה.

כששאלתי את סרגיי שיפיצין (סיוויס), מנהל "סרמה", שגילה את מערת סרמה בהרי הקווקז - המערה השישית בגודלה בעולם, נכון להיום, על מערת הקולונל ומה יש בה, הוא הביט בי בעיניים בוהקות ואמר: "חכה חכה... כשתגיע לשם לא תאמין למראה עיניך, ולא תוכל לבטא את הרגשות שיציפו אותך". הוא חייך והוסיף: "אני מקנא בך כי אתה הולך לראות את היופי הזה בפעם הראשונה...".

טיפת מים נופלת על הזקיף ומתנפצת לכל עבר עם עשרות רסיסים

אווירה רומנטית מחד, ומסתורית מאידך

התכוננתי לטיול זמן רב, ומכיוון שציפיותיי היו גבוהות החלטתי לצרף גם את בני טל, שיחווה את החוויה. המסע נערך באוגוסט, ומכיוון שבהתחלה היה עלינו לטפס על הר סדום מכביש 90, קבענו להיפגש בתחנת דלק נווה זהר ב-21:00, ולצאת לדרכנו סביב 22:00, אל תוך הלילה, ולסיים את הטיול ברחצה מהנה במעיינות עין בוקק לאור הירח.

הצטיידתי מראש בכמה סוללות קטנות ובכמה נורות ספוט הלוגן, וכמובן בחצובה ומצלמה עם סוללות להחלפה. ידעתי שבמערה מצפים לי תנאים לא נוחים הן להליכה והן לצילום, לכן עטפתי את כל הציוד בצורה הטובה ביותר כדי למנוע זעזועים ומכות.

נפגשנו כמתוכנן, קבוצה של כ-13 איש (לא כולל מדריכים). סיוויס, שהיה אמור להוביל, התעכב בגלל תקר בגלגל, וניצלנו את הזמן הזה להכיר זה את זה ולעשות גיבושון קטן.

כשסיוויס הגיע, נסענו בשיירה כעשרה ק"מ עד לנקודת היציאה למסע, התארגנו מהר מאוד, ויצאנו לדרך. ההתחלה הייתה קשה כי מאחורינו היה יום עבודה שגרתי, והנהגים שבקבוצה היו אחרי שלוש שעות נהיגה נוספות. היה עלינו לעלות לגובה של כ-150 מ', ולקראת סוף שביל המדרגות עשינו הפסקה אל מול הנוף הלילי של ים המלח. אחר כך סטינו מהמסלול המסומן ימינה (צפונה), אל תוך אחד הערוצים שמרשתים את פני האזור. הירח והכוכבים הרבים העירו את דרכנו, יחד עם פנסי הראש. האווירה הייתה רומנטית מצד אחד, ומסתורית מצד שני, כאילו יצאנו למבצע צבאי בידיעה שזמננו קצר והמטרה ברורה.

קצת לפני פתח הארובה (שלא ניתן לראותו עד שהתקרבנו ממש) השתנו פני השטח, ואחרי עלייה מתונה הגענו לקצה של מין בקע קטן, בצורה של דולינה או משפך, שבתחתיתו היה הפתח – מה שגם מסביר את תנועת מי הנגר והשיטפון אל תוך המשפך וממנו – למעמקי ההר דרך הארובה.

חלק מגוש מלח ענק במערת מלח"ם, המהווה תקרה

כדי לשחרר פחד התחלתי לצרוח כמו מטורף

ראשון גלש אלכסיי, שהיה המנוסה מכל הקבוצה, ושימש גם כעוזר מדריך לסיוויס. התגברתי על הפחד וביקשתי לגלוש שני. חמש הדקות של הגלישה היו הארוכות בחיי. מהמטר שראשון ועד לתחתית הייתי תלוי על חבל בתוך חושך, ובגלל הציוד הרב שהיה אתי - רוב הזמן נלחמתי בנטייה של גופי להתהפך עם הראש למטה. כדי לשחרר פחד התחלתי לצרוח כמו מטורף, ולאט לאט גם התחלתי ליהנות מהגלישה. מדי פעם הבטתי למטה וראיתי את פנס הראש של אלכסיי מתקרב אליי באטיות, עד שרגליי נגעו באדמה. זה היה רגע של אושר והרפיה.

אחרי שנותקתי מהחבל הוצאתי מיד את התאורה וחיברתי את המנורות לסוללות. מה שראיתי סביבי גרם לי לפלוט קריאות התפעלות שלא יכולתי להתגבר עליהן. עמדתי בתחתית שטוחה של פיר שהתנשא עשרות מטרים מעל ראשי בצורת גליל כמעט מושלם, וקירות הפיר היו מכוסים בקווים עולים ויורדים, בגוני שחור, לבן, חום ואפור, דחוסים בשכבות בצורת גלים, שנראו כמו שיש.

ספגטי בטעם מלח

האוויר היה קריר וטעים, והשקט ששרר באותו רגע (חוץ ממני אף אחד לא צרח תוך כדי ירידה) הגביר את תחושת העומק. אחרי ההלם הראשוני הסתכלתי סביבי. בצמוד לאחד הקירות של הפיר ראיתי פתח של מערה, מין חדרון בגובה של כמטר וחצי, מלא נטיפי מלח בצורות שונות ומקסימות. רובם הזכירו ספגטי, חלקם היו מסובבים כמו ספירלות, והיו כאלה שהתחברו עם הקרקע ויצרו עמודים.

מתחת לחלק מהנטיפים התרוממו זקיפים מרהיבי עין. מחלק ניכר מהנטיפים נטפו מים בקצב של כמה טיפות בדקה. לא ציפיתי לראות דבר כזה בעומק של הר סדום באמצע הקיץ. לאור ההלוגנים נראו הנטיפים לבנים כשלג טהור, והדקים ביניהם היו אף שקופים ונצצו כמו אבני חן יקרות.

המראה המרהיב שיכר את החושים; הסתובבתי עם המצלמה כמוכה אמוק, חיפשתי זוויות מעניינות, בלי להתקרב יותר מדי כדי שלא לפגוע ביופי העדין הזה. נטיפי המלח בהר סדום גדלים הרבה יותר מהר מנטיפי הגיר. כשיש זרימת מים מתמדת נטיף יכול להוסיף מילימטר שלם ביממה אחת בלבד, ולפעמים אף יותר – מה שלוקח אלפי שנים במערות קרסטיות רגילות.

נטיפי מלח בצורות שונות ומקסימות

גושי המלח עשויים כמו עוגת נפוליאון

כשסיוויס ירד אחרון, הורדנו את הרתמות, הכנסנו אותן לתיקים, והוא הוביל אותנו אל תוך ערוץ המערה. אני הייתי אחרון, ובסוף גם די התנתקתי מהקבוצה כיוון שהתעכבתי בכל פינה מעניינת, וצילמתי, ואלמלא טל שחיכה לי באמצע הדרך הייתי הולך עד הסוף לבדי.

בדרך גיליתי את צורת המערה השונה מכל המערות שראיתי עד כה. רוב הדרך הייתה די ברורה, בתוך ערוץ הזרימה של המים, ואף היו מקטעים של בוץ מלח בקרקעית. בחלק מהדרך היה אפשר ללכת זקוף, אך מדי פעם היה צורך להתכופף ואף לזחול על הברכיים, ולהיזהר לא להרים ראש כדי להימנע מלחטוף חבטה מהתקרה, על אף שחבשנו קסדות.

קטעים בתקרת המלח היו חדים כסכינים. היו גם מקטעים בצורת צנירים - צורה של חצי צינור על הקיר שהעידו על זרימה של מים. מדי פעם הרמתי מבט למעלה, וגיליתי שגובה התקרה מגיע עד עשרות מטרים מעל הראש, ושם, למעלה, היו גושי מלח ענקיים, בצורה של קוביות, פירמידות, וחתיכות שבורות בגודל של מטרים, שהעידו על התמוטטויות רבות שהתרחשו במקום.

במבט מקרוב אפשר היה לראות שגושי המלח האלה עשויים כמו עוגת נפוליאון - שכבות שכבות - הוכחה לכך שמי הים הקדום הגיעו לכאן לפני מאות אלפי שנים ואף מיליוני שנים לסירוגין, ובנו את השכבות בסבלנות רבה. המראה הכללי של ערוץ המערה הזכיר צורה של קניון בסלע, רק שהוא היה חבוי.

צניר בערוץ ראשי של מערת הקולונל. שכבות המלח חדות כמו סכין

ניסיתי לחפש סימני חיים בתוך המערה

בערך באמצע המסלול ראיתי נברשות של נטיפי מלח עתיקים שנתלו מלמעלה כמו בארמונות - יבשים, עבים ומכוסים באפור. מכיוון שהתהליכים הגאולוגיים ושינויי האקלים מתרחשים כאן מהר, פעילות של זרימת מים בתוך הנטיפים האלה יכולה להתחדש, וכך אפשר היה לראות חלק מהנטיפים שהיו בבסיסם אפורים, ובקצה - לבנים נקיים, עם גבול ברור בין "העבר" ו"הווה".

ניסיתי לחפש סימני חיים בתוך המערה. אף על פי ששמעתי כי ניתן לפגוש כאן עטלפים, ממצאיי לא היו רבים - בעיקר שרידי גזעים של אלון מצוי, שמעידים על כך שלפני אלפי שנים (כ- 5,000 שנה) צמחו כאן עצי אלון מצוי. גילם תוארך לפי מדידה של קרינה רדיואקטיבית (מייננת) של פחמן 14, המצוי בשאריות הענפים. עצי האלון משמשים למחקר של שינויי אקלים ושינוי מפלס מי ים באזור הזה.

קרוב לאולם הנמצא בתחתית הארובה שבה ירדנו קפץ לי על היד חרק זעיר ושקוף, בן למשפחת הצרצריים (Grillideae). סביר להניח שמדובר במין מקומי נדיר, שמעולם לא ראה אור (לכן הוא שקוף), וייתכן גם שהוא עדיין לא הוגדר. החרק הזה עניין אותי במיוחד כי הימצאותו במערה מעידה על כך שהוא מצליח לשרוד בתנאי מלח, ומעניין לדעת ממה הוא ניזון. הספקתי לצלמו פעמיים לפני שברח, והתמונה הועברה לזיהוי מדויק יותר בפקולטה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

הדרך בתוך המערה נמשכה כשעתיים, בגלל העצירות. לקראת הסוף אפשר היה להרגיש זרם חזק של אוויר מתוך המערה החוצה (בגלל הפרשי טמפרטורות), וכדי לצאת מהמערה היינו צריכים לשכב בצמוד לקרקע ולזחול כשני מטרים במרווח של כ-40 ס"מ מלבד שהפרידו בין הקרקע לגוש הסלע הענק שמעליה.

החבר'ה יצאו החוצה עייפים ומאושרים, כל אחד בדרך שלו. פתח המערה נמצא במרחק של כעשרה מ' בלבד מהכביש. השעה הייתה אחת בלילה, ואת שארית הלילה העברנו במעיינות של נחל בוקק, לאור נרות ועם סיפורי סיוויס המרתקים. יצאנו הביתה לקראת הזריחה, שפיזרה גוני זהב אדמדם מעל ים המלח ומצוק ההעתקים ממערב לו.

הביקור במערת הקולונל הוא חוויה בלתי נשכחת, שכל אחד יכול לחוות. רק היו בטוחים שאתם בכושר טוב, ולא חוששים ממערות. וגם אם כן – לאחר הירידה תתגברו על הפחד, וקרוב לוודאי שתיכנסו לרשימת אלפי מבקרים ראשונים שראו את מערת קולונל. ואם תיקחו בחשבון שאין צורך לטוס מעל האוקיינוס בשביל זה, והתענוג יעלה לכם כ-300 ש"ח בלבד – אין מה להתלבט.

היציאה ממערת הקולונל דרך מעבר צר במיוחד

ובכל זאת, למי שלא יעשה את זה - אנחנו מביאים את התמונות שצילמתי אז, ובכמה פעמים נוספות (חזרתי למקום פעמיים נוספות, כדי לצלם בלי למהר ובלי לעכב איש). בהמשך ביקרתי גם במערת מלח"ם - הארוכה שבמערות ישראל ובין כל מערות המלח בעולם...

מלח הארץ! זה כאן, זה שלנו, וכל כך יפה ומיוחד. ואפילו שמערות המלח לא היו מועמדות לרשימת פלאי תבל החדשים – הן זכאיות לתואר.

תודה לסיוויס וצוות "סרמה" על שיתוף הפעולה.

• הכתבה פורסמה בגיליון פברואר 2012 של הירחון "טבע הדברים "
  

• מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד