בשם הזוהמה: מופע האימה של העסקנות החרדית
ספרו החדש של ארי איתן מספק הצצה לחצר האחורית של העסקנות החרדית הסובבת את חצר הרב עובדיה, מעיניו של הרב אמסלם: "זה הקרב על פניה של הדת בגרסתה היהודית המקורית, מול משהו חדש שאין לו אח ורע בהיסטוריה היהודית"
>> כניסה מהירה לפייסבוק שלנו - כאן! <<
בראיון ראשון ל-ynet, עם צאת ספר "בשם התבונה" (הוצאת "ידיעות ספרים"), פורסים השניים את נקודות השבר המהותיות ביחסי חרדים-חילונים. הספר על תשעת פרקיו, מתובל באין-ספור מובאות מן המקורות היהודיים, לצד הוכחות ונתונים. מסמך שאמור לנער את הקורא הישראלי מאדישותו הנינוחה, ולהעמיד אותו אל מול המתרחש יומיום בחצר האחורית-המגזרית של מדינת ישראל.
"אני מאשים", גרסת הרב אמסלם
החיבור בין הסופר ארי איתן לרב אמסלם - לא נראה קלאסי ממבט ראשון או שני. הרב היה ונותר
חרדי בכל רמ"ח איבריו. איתן צמח בבית חרדי, ושמונת אחיו ואחיותיו עדיין חיים את "החרדיות הקלאסית", האברכית, והוא מנהל בספר דיאלוג כפול ומעניין: פעם אחת עם הרב שמולו, ופעם נוספת, בין השורות, עם עברו החרדי - לצד "ההווה" כפעיל חברתי ודוקטורנט למשפטים.
החיבור נוצר לאחר שהרב אמסלם קרא את "ידיד נפש", פרוזה סמי-אוטוביוגרפית על חייו של איתן "כפרענק" (כינוי גנאי לספרדי בחברה החרדית) בישיבה אשכנזית-ליטאית אליטיסטית. "התחילה שיחה, ולמען האמת הופתעתי מאוד", מספר איתן. "לא שמעתי אדם ברמה שלו, שמדבר בפתיחות וכנות כזו על דברים שנחשבים לטאבו. הבנתי שיש כאן משהו שונה. עם השיחות ששכיחותן גברה, התפתחה גם ההבנה שצריך לגבש את הדברים למשנה סדורה".
איתן ואמסלם לא "מעגלים פינות", ומצרפים אסופת מסמכים שאנשי ש"ס לא היו רוצים שנראה. פתקי חיבה שקיבל הח"כ המודח מהרב עובדיה המדיח ("ידידי חביבי", או "גאון רב הפעלים"), לצד כתב ההסמכה לרבנות שהעניק לאמסלם. לא נחסכו גם תיאורים צבעוניים ומזעזעים על התנהלות חצר ש"ס כקן תככים ביזאנטי, ועל הטבעת ההרמטית שבה מוקף כיום הרב עובדיה יוסף, ללא יכולת גישה מבחוץ - חסימה המופעלת גם כלפי חלק ממשפחת הרב עצמו. מי שמבקש פגישה עובר לפניה תחקיר על ידיי העסקנים, וכל דברי הדואר המגיעים לבית הרב נבדקים בקפידה לפני שהם עובדים לידיו.
הרב אמסלם מתאר בכאב את הדרך שבה חונך מגיל צעיר לאהוב ולהעריץ את הרב עובדיה. "בכל פעם שהושמעה ביקורת בשלל נושאים או כלפי אנשים זרים, טרחתי להגן עליו בכל דרך", מתאר הספר. "...עם השנים הלכו והתרבו השאלות, עד שהבנתי שאיני יכול לעשות עוד שקר בנפשי".
"החטא ועונשו", גרסת ש"ס
הספר נכתב במהלך 18 החודשים האחרונים, כשברקע - דחיקתה של משפחת אמסלם ממרומי גבעת האולימפוס של ש"ס, ברחוב הקבלן הירושלמי, אל תהומות הנידוי והחרם הסיעתיים. איתן היה עד לתהליך ולמחיר.
"ראיתי עד כמה זה לא פשוט עבור משפחתו", הוא אומר. "הם גרים בלב שכונת הר נוף, ובבניין שלו מתגוררים שני חברי כנסת של ש"ס. הם חוו הדרה בזירה הפנים חרדית-ש"סניקית. בנו הקטן לא התקבל לשום ישיבה חרדית, וזה פגע בהם מאוד קשה.
"גיליתי שמוכנים שם לרדת הכי נמוך שאפשר, לפגוע בילד בגלל הרצון 'להחזיר' לאבא. הם יצאו למסע לא קל, שלא יהפוך לקל יותר ככל שש"ס תרגיש מאוימת".
הרב אמסלם עצמו לא הסתיר מעולם את הפגיעה העמוקה שחש נוכח ההתנהלות. בספר הוא אומר בכאב: "מהרב עובדיה הייתי מצפה ליותר חמלה. הלא הוא אמור להיות דוגמה. הלא עליו אמרנו שהוא אבינו נשיאנו. הייתי מצפה ממנו לפעול יותר במתינות. לא להיות מושפע משקרים ומהסתה, ולא לגזו עלי גזר דין כה חמור וכה לא מידתי, שמשמעותו חיסול והוצאה מחוץ למחנה".
מערכת יחסים המורכבת של איתן עם העולם החרדי, מקבלת ביטוי בספר. "אני אוהב את הציבור החרדי, ודווקא בגלל שאני מגיע מבפנים, אני יודע לעשות את ההבדל בין העסקונה החרדית - מקור הבעיות - לבין הפרטים שבחברה. אני מאמין באיכותיות, בכוונות הטובות, ואפשר אפילו להשתמש במילה טוהר של האנשים הפשוטים בחברה הזאת, במיוחד כשאני משווה את זה למה שקורה בחברה המערבית, על התפוררות הערכים, חוסר הסולידריות, וה'אדם לאדם זאב' שבה.
"אני לא מסתכל על המגזר הזה כמי שמביט בו מבחוץ, ולכן אני לא מעוניין שהציבור הזה יתנהל על ידי עסקנים קטנים שמשתמשים בדת כדי לקדם אינטרסים צרים ואישיים".
"הסנדק", הגרסה החרדית
העסקנים הם אחת המטרות שאליהן מכוון הספר את חיציו הרבים. אותם מקורבים הלוחשים על אוזניהם של הרבנים הישישים, לא פעם מידע מסולף ולעיתים מוטעה, מתוך מטרה לקדם עסקים ולהשליט בכוח הזרוע את מרותם - ואף לעקור מהשורש כל ניסיון לאפשר דיאלוג פתוח וישיר בין הרבנים לבין צאן מרעיתם.
בספר נאספו בקפידה הוכחות ל"שיטת הממשל החרדית" – העסקנים, והוא מציג שרטוט מדויק ומצמרר של מוקדי הכוח והשליטה שעליהם הם נלחמים. אחדים מרגעי השפל של אותה חבורה מונצחים בספר, וביניהם המכתב שפרסמו גדולי הרבנים החרדים, בעקבות מידע שגוי של בעלי אינטרסים לטובת העבריין אליאור חן, שהורשע בהתעללות מזוויעה בילדים קטנים לטובת "תיקונים" קבליים.
כמה חילונים מבינים באמת עד כמה הסוגיות האלו קריטיות לחיים שלנו כאן, בישראל?
"אני חושב שיש יותר ויותר התעניינות במה שנעשה בחברה החרדית. הם רואים נתונים דמוגרפים כמו זה ש 27% מילדי כיתה א' נמנים על החינוך החרדי. ברור לאנשים שהחברה החרדית היא שחקן שצובר משמעות בציבוריות הישראלית, אך עדיין לצערי, הנטייה היא לראות בחרדים נטל, טפילים. אני אומר שאם תעשו מעט ממה שאנחנו מדברים עליו בספר, הנטל יהפוך לרווח עצום והדדי.
"זה לא מאבק שמדבר בשם ערכי הליברליזם", מבהיר איתן את עמדות השיח המוצגות בספרו. "זה מאבק פנים-דתי. זה קרב על פניה של הדת בגרסתה היהודית המקורית, אל מול משהו חדש שאין לו אח ורע בהיסטוריה היהודית: הסתגרות, התעלמות עיוורת מנפש האדם והקצנה דתית. זה ה'חדש אסור מן התורה' האמיתי".
"איזה רב מכיר את פרויד?"
פרק שלם בספר מוקדש לסוגיית לימודי הליבה - הטריגר לפיצוץ הידוע בין אמסלם לש"ס - שאותה מגדיר איתן כבעלת החשיבות הרבה ביותר לחברה החרדית והישראלית. "הדת היהודית הייתה לאורך כל הדורות דת שהעריכה ידע וחוכמה", מבהיר איתן. "בורות היא לא ערך יהודי, אולי נוצרי, ואולי מושפע מחלקים מסוימים באסלאם, זאת בניגוד לתפיסה החרדית הקלאסית שחוששת ממנו.
"הרב אהרון קוטלר, מגדולי רבנים החרדים בארצות הברית בדור הקודם, מצטט את פושקין. הרב דסלר ידע לנתח את ההבדלים בין פרויד לרבי ישראל מסלנט, מייסד תנועת המוסר. איזה רב חרדי בימינו מכיר את פרויד ברמה כזו? על פושקין אני כבר לא מדבר. אלה היו הרבנים של פעם, וזו הייתה הנורמה; נורמה של ידע".
איתן חש על בשרו את הצד האפל של החינוך החרדי, כשהחל את לימודיו האקדמיים עם פערי ידע אדירים: "מוסדות לימוד חרדים הם ביזנס. עסק משפחתי לכל דבר, עם משרות שעוברות בירושה. יש משפחות שלמות שמועסקות במוסד כזה או אחר 'שבחזקתם', ואת שכר הלימוד נדרש כל הורה חרדי להוציא מכיסו.
"ועוד לא אמרנו מילה על הגזענות נגד הספרדים במוסדות שממומנים ומתוקצבים על ידי המדינה, עם 'מכסות קבלה', נשירה סמויה מהמסגרות החינוכיות החרדיות, ובעיות קשות של אי הכשרת אנשי צוות חינוכיים. הכל על השולחן, הכל גלוי וידוע לרשויות, ועם זאת דבר לא נעשה".
כרוניקה של כישלון ידוע מראש
את תהליך כתיבת הספר מתאר איתן כחוויה של גילוי וחשיבה מחודשת, מנומקת ועניינית. "כשאתה כותב משהו,
אתה מבין אותו יותר", אומר איתן. "היו הרבה הבהרות שהצטרפו לפסיפס תודעתי, כמו תפיסת 'כל זַכָר ללימוד תורה, כל היום לכל החיים', של הדוגמה הליטאית-חרדית שאומצה בידי שליטי ש"ס. ככל שהתעמקתי בזה יותר, ראיתי עד כמה התפיסה הזו פוגעת באנשים מתוך המגזר, שסוחבים איתם צלקות וסטיגמות של סוג ב' לכל החיים. תחושת ה'נכשלתי' מלווה אותם לכל אשר ילכו.
"תארי לך שבמדינה מסוימת היה רק ענף ספורט אחד: הרמת משקולות. ברור שבמצב כזה, רבים יפתחו הערכה עצמית נמוכה, ויראו את עצמם כחלשים ולא מוצלחים. האפשרות הבסיסית היא לתת לאנשים לבטא את עצמם ולהרגיש מוערכים ביכולות הייחודיות שלהם. ככל שחברה מאפשרת יותר מרחב להגשמה עצמית, היא אפשרת לפרטים לחיות בתוכה בלי לשלם מחיר כל כך נורא על עצם היותם עצמם".
לפנייה לכתב/ת 
