"לילה אחרון בעיר": מועדים בגיל העמידה
שלושה שחקני איכות - אל פצ'ינו, כריסטופר ווקן, ואלן ארקין - מחזיקים את קומדיית הפשע "לילה אחרון בעיר" על גבם. אבל בגילם המתקדם הגב כפוף ולא חזק כבעבר. כל שהם מצליחים לעשות, זה להציל אותו מכשלון קולוסאלי
"לילה אחרון בעיר" ("Stand Up Guys") הוא התוצר האחרון בז'אנר המתפתח של "קשישים חסרי מנוח". בעוד סילבסטר סטאלון וארנולד שוורצנגר מתקשים להרפות מדימוי גוף הברזל והאקשן הפראי, גם בגזרת השחקנים האיכותיים נראה שיש צורך להתריס בפני הצעירים - אנחנו עוד כאן.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
- "הסרטים של פעם היו יותר מחוברים לעולמנו" - ראיון עם אל פצ'ינו
- "אני לוקח כל תפקיד שמציעים לי" - ראיון עם כריסטופר ווקן
בשנים האחרונות פצ'ינו מתמחה בסגנון המשחק המוגזם, שהאמריקאים מכנים "לעיסת התפאורה" ("Chewing the Scenery"), גישה שמורגשת היטב גם בסרט זה. ווקן, שתמיד זוהה עם מניירות ייחודיות שהפכו למושא אהוב לחיקוי, מציג הפעם משחק מאופק. מכיוון שאין טעם להתחרות בטורנדו השטיקים בצורת אל פצ'ינו, הדמות של ווקן נדרשת להיות הצד המרוסן בצמד, לעמוד מהצד ולהגיב באופן מאופק. בשוך הסערה, הוא זה שיוצא מהסרט עם הופעה מוצלחת יותר.
את צמד הגדולים משלים אלן ארקין כהירש - החבר השלישי בכנופיית העבר. הקריירה של ארקין נולדה מחדש בשנת 2006 ב"מיס סנשיין הקטנה", כשגילם את דמות הסבא שמת במהלך המסע המשפחתי. מאז נדמה כי התחייה המקצועית התקיימה רק כדי שהוא יוכל למות בכל סרט שני שבו הוא הופיע מאז. מאפיין שבוודאי יכול להיות רלוונטי גם לסרט הנוכחי.
- כתבות נוספות ועדכונים חמים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ולנטיינז דיי
בתחילת הסרט משתחרר ולנטיין (פצ'ינו) מהכלא, לאחר שריצה עונש מאסר של 28 שנים. מי שמקבל את פניו הוא חברו הוותיק דוק (ווקן), שמנסה - כך נראה בהתחלה - להקל על שובו לעולם בני החירות. דירתו העלובה של דוק מבהירה כמה מעט זוהר יש בחייו של פושע בערוב ימיו. אין פלא שוואל מעדיף לצאת לקרוע את העיר - ללכת לבית הזונות שמנוהל על ידי וונדי (לוסי פאנץ') - בת של מכרה מימים עברו, ולפלרטט עם נשים צעירות במועדונים.
שתי בעיות: הראשונה פיזיולוגית - הצנרת קצת חלודה, ונדרשת עזרה של אותם כדורי פלא שהופיעו כשוואל היה באמצע תקופת מאסרו. כמה טוב שישנם כדורים האלו, שלא רק מספקים לו את הביצועים בהם הוא חושק, אלא מספקים כחצי מהבדיחות בסרט.
כשפצ'ינו שיחק ב"פני צלקת" ההיסטרי של בריאן דה פאלמה, הוא הציג בסצנת הסיום את מה שהוא כינה "החבר הקטן שלי". שם דובר בתת מקלע שאיתו קצר ברון הסמים הקובני טוני מונטנה את יריביו. כאן מדובר ב"חבר קטן" שונה לחלוטין, שאותו, בדימוי הולם לכל הסרט, יש מאמץ מיוחד להרים. האם זה משתלם? ובכן - כן, אם המראה של פאצ'ינו עם זקפה שלא ניתן לשכך היה כה חסר ברזומה שלו.
הבעיה השניה היא שדוק אמור לחסל את ואל. האחרון נכנס לכלא לאחר פשע שהשתבש, ובמהלכו הוא הרג בשוגג את בנו של בוס כנופיית פשע בשם קלאפהנדס (מארק מרגוליס). ואל הוא מי שלקח על עצמו את האשמה בשם כל חבריו, ושילם בתקופת מאסר הממושכת, אך כל זה לא שיכך את רצונו של קלאפהנדס לנקום בו.
הוא חיכה 28 שנים עד סיום תקופת המאסר, וציוות למשימה זו את חברו הטוב שהושאר בחיים רק כדי שיבצע את המשימה. אם דוק יסרב לעשות זאת, והוא אכן מהסס, גורלו יהיה כגורל ואל. האורכה שניתנה לביצוע המעשה היא עשר בבוקר ביום שלמחרת, כך שהלילה הראשון של ואל מחוץ לכלא אמור להיות הלילה האחרון בחייו.
אז מה עושים בלילה אחרון? קצת התהוללות, אבל גם לא מעט חשבון נפש. מה יש לפושעים זקנים, אם לא שאריות של אופי פרוע, ורגעים של חרטה על כמה החלטות שלקחו בחייהם. התסריט של נואה היידל, ועבודת הבימוי של השחקן שהפך לבמאי פישר סטיבנס, מנסים לזגזג בין הפרוע לסנטימנטלי - מבלי להצליח יותר מדי לא בזה ולא בזה.
הניסיון לחלוב רגש מועבר באמצעות דמויות המשנה של שתי נשים. על אורח החיים הפרוע משלמים הפושעים בנתק מבנותיהם. הבולטת בשתיים היא נינה (ג'וליאנה מרגוליס) בתו של הירש, שהיה הנהג והחבר השלישי בכנופיה של ואל ודוק. הניסיון לחבר בין הקומי והסנטימנטלי מצליח, במידה מסוימת, כששני החברים מתאחדים עם הירש. הוא חולה וגר בבית אבות, אבל בלילה הזה הוא יחזור לאחוז בהגה של מכונית רבת עוצמה.
שלושה שחקנים עם עבר מפואר, אבל רק אחד מהם בעבודת משחק בעלת ערך אמיתי. הם מנסים להוציא את המיטב מתסריט בינוני, אך בעיקר מצליחים למנוע מהסרט להפוך לכישלון מוחלט.
