בין קדושה לזונה: חינוך להדחקת המיניות
החברה הדתית מחנכת לצניעות, לכיסוי ולהפרדה - מה שגובה מחירים לא פשוטים לאחר החתונה: חוסר ידע לגבי אברי המין, והמעבר מאיסור נגיעה מוחלט - לקיום יחסים מלא. התופעה של בני זוג דתיים שאינם מצליחים לקיים יחסי אישות, הולכת ומתרחבת. הגיע הזמן לטפל בבעיה
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
אך חברה שרוצה בסופו של דבר, לראות את בוגריה מתחתנים ומקיימים יחסי אישות תקינים ובריאים, צריכה להבין כי לטווח הרחוק נעשית כאן טעות. המציאות מראה כי לרוב ישנו קושי גדול לעבור משתיקה, בושה וטאבו לגבי מיניות - לחיי אישות תקינים, מהנים ובריאים בין לילה.
בימים אלה, במסגרת עבודת הדוקטורט בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן בהנחיית ד"ר טובה הרטמן, אני מקיימת ראיונות עם נשים דתיות-לאומיות נשואות, המספרות לי על המקום שבו פוגשת המיניות את חייהן. הן מספרות על המורכבות הקיימת לעיתים סביב שינוי היחס כלפי המיניות מחטא לקדושה סביב החתונה, וסביב תקופות הנידה החודשיים.
ישנן גם נשים רבות שכן מספרות על חוויה של הנאה בהקשר של מיניות וגוף, אך מכלל הנשים עלה קול ברור וחד-משמעי לגבי הצורך בעוד ידע, חינוך ומסרים חברתיים מאפשרים יותר בכל הקשור למיניות; רצון להצליח ולתפוס את המיניות כחלק בלתי נפרד מהזהות הנשית.
מיניות עם משמעות דתית
בעוד מושגים כגון שולחן, מיטה או כיסא יוצרים דימוי ברור מרגע שהם נאמרים, הרי שהמיניות היא מושג
שקשה מאוד להגדירו, ובעצם היא מתארת איזושהי חוויה ותפיסה שמשתנה מאוד מהאחת לשנייה, והמאחד לשני.
עבור נשים רבות שפגשתי, מיניות היא שם נרדף לקדושה, לזוגיות ולתקשורת. עבור אחרות המיניות היא דבר זנותי, נמוך ומלוכלך. מעטות רואות במיניות חלק אינהרנטי, בלתי נפרד, ממי שהן כנשים דתיות.
החיים של נשים דתיות-לאומיות תחת משטור המיניות החברתי, המערבי והדתי כאחד, גובה לעיתים מחירים לא פשוטים: מצד אחד, החברה המערבית שבה אנו חיים מכתיבה ערכים המבוססים על "הסטנדרט הכפול" שלפיו הגבר נהנה מחרות מינית, האסורה על האישה.
ומצד שני, גם הדת משפיעה על היחס למיניות. הפעילות המינית ביהדות מותרת ונתפסת כברוכה ואף כקדושה במסגרת הנישואים. הגבר והאישה נבראו בצלמו של האל, והוא ממשיך להיות שותף הכרחי לזיקה שבין השניים: "אי אפשר לאיש בלא אישה, ואי אפשר לאישה בלא איש, ואי אפשר לשניהם בלי שכינה ביניהם" (ירושלמי, מסכת ברכות ס"ב, ע"ב).
לחיבור בין בני הזוג בשעתם האינטימית ניתנת משמעות דתית, המרוממת את המעמד. הגבלת הקשרים המיניים לחיי נישואים בלבד נעשית מתוך רציונאל ברור, שלפיו למין יש שתי מטרות: פריה ורבייה - וחיזוק הקשר האינטימי המיוחד בין איש לאשתו. ביטוי המיניות מותר כל זמן שהוא מגודר, מבוקר ומכוון להקמת התא המשפחתי.
אפילו העירום גורם לאי-נוחות
החינוך הדתי מעביר לעיתים קרובות מסרים לנערים ולנערות, כי עליהם להתכחש למיניותם ולהתרחק ממנה, וכי
מתן סיפוק לדחפים המיניים הינו רע ולא מוסרי. כאשר החקרנות המינית בגיל ההתבגרות אסורה, והמיניות נשמרת עד לזמן הנישואים - הרי שהמתבגרים מתביישים ומסתירים אפילו מעצמם את דחפיהם המיניים למשך שנים רבות. גישה זו למין אינה יכולה, פעמים רבות, להשתנות מיד עם הכניסה לנישואים, וגורמת לקשיים במערכת היחסים המינית והזוגית.
אחד האתגרים המרתיעים העומדים בפני זוג נשוי טרי, הוא המעבר מאיסור נגיעה מוחלט - לקיום יחסי מין מלאים אחרי החתונה. רבים מהזוגות מצפים להגיע למימוש יחסי המין כבר בלילה הראשון או בהקדם האפשרי. בקהילות דתיות רבות שבהן לא היה כל קשר עם בני המין השני מאז גיל הילדות, ובוודאי שלא ראו זה את זה שלא בלבוש מלא - הדרישה להיות ערומים לגמרי עם מישהו/י אחר/ת גורמת לאי-נוחות גדולה גם אחרי החתונה.
לתת מקום לשיח על מיניות, ברוח ההלכה
הציפייה מנשים שחונכו על ערך הצניעות לגלות את גופן, אינה מובנת מאליה, ורבות חשות כי הן אינן צנועות בזמן הפעילות המינית. גם החשיפה הרגשית קשה עבור בני הזוג. רגשות ישנים שהודחקו כל השנים, צריכים להתעורר בשביל ליצור את התשוקה ולאפשר את תחילת המגע המיני.
כמו כן, ישנו גם חוסר ידע לגבי אברי המין ואופן קיום יחסי המין, מה שיכול להביא למבוכה בין בני הזוג. התופעה של בני זוג דתיים נשואים שאינם מצליחים לקיים יחסי מין מלאים הולכת ומתרחבת. ישנם זוגות המביעים חוסר חשק מוחלט כלפי בן זוגם, ולכן חווים מעט מאוד חוויות מיניות אינטימיות. זוגות מתארים תחושות של פחד, כעס, בלבול ורגשות דחייה. הקשיים בקיום יחסי המין גורמים לרוב לבני הזוג לערעור הביטחון בזוגיות שלהם, ולתחושה כאילו הם "לא נורמאליים".
כדי לתת מענה לכל הקשיים הללו, חשוב דווקא לתת יותר מקום לשיח מאפשר בהתאם לרוח ההלכה סביב נושא המיניות והגוף כבר מגיל צעיר. חשוב ששיח זה יתקיים בין הורים לילדים, ובתוך המסגרות החינוכיות, כדי לאפשר תפיסת מיניות וגוף נכונה וטובה יותר שתלווה את ילדינו עד לבגרותם.
גלי נוסבוים-נהרי, חברת הנהלת "קולך". דוקטורנטית בתוכנית ללימודי מגדר, "בר אילן".
- מושב בנושא מיניות של נשים דתיות יתקיים במסגרת: "אשה ויהדותה" - כנס "קולך" השמיני
, מחר (16/9), במרכז הכנסים וואהל סנטר, אוניברסיטת בר אילן.
לפנייה לכתב/ת 
