הגענו עד לרמטכ"ל: יוסי מדמוני על "מקום בגן עדן"
"מקום בגן עדן" מתאר עשורים מכוננים בהיסטוריה של מדינת ישראל רבת הניגודים והתהפוכות - וגם בחייו של הגיבור, הקצין אותו מגלם אלון אבוטבול. "הקונפליקט בין הדת לחילוניות הוא קונפליקט אישי שלי, וגם של כל העם", טוען יוסי מדמוני הבמאי, וגם מספר על מעורבתו של צה"ל על הסט ומדוע סצנות האקשן נשארו מאחור
לאורך 117 דקות של סרטו החדש "מקום בגן עדן" מנסה הבמאי יוסי מדמוני לכנס לא פחות מארבעה עשורים בתולדות מדינת ישראל מלאת הניגודים, שהם גם ארבעים שנה בחייה הבוגרים של הדמות הראשית - גיבור מלחמה שעלה לגדולה במסלול הצבאי, והתרסק בזה האישי. אבל האפוס השאפתני ורחב היריעה הזה הוא גם הסיפור הפרטי של מדמוני עצמו, שנע בין היבטים שונים של החברה הישראלית, ובראשם המתח בין חילונים ודתיים.
"זהו הסרט הכי אישי שלי, וזה קצת מוזר כי זה סרט שהוא אפוס, מה שבדרך כלל מתקשר עם היסטוריה ואירועים גדולים", מספר מדמוני למדור הערות הבמאי, "אבל אני מוצא בו משהו מאוד אישי. בכל סצנה אני מוצא את עצמי - היחסים עם אבא שלי. אני נולדתי במשפחה דתית, התרחקתי מהדת, חזרתי בחזרה. בעצם הקונפליקט הזה שנמצא בי, שחי בתוכי - בין חילוניות לדתיות - אני מוצא שזה הקונפליקט של העם שלנו".
במאים נוספים מספרים על סרטיהם ב-ynet
- יוסף פיצ'חדזה על "סוכריות"
- האני אבו-אסעד על "עומאר"
- יונתן גורפינקל על "שש פעמים"
- עמי ליבנה על "שרקייה"
- יובל אדלר על "בית לחם"
- ארי פולמן על "כנס העתידנים"
"מקום בגן עדן" מלווה את גיבור ישראל "במבי", אותו מגלם אלון אבוטבול. מי שמתחיל את הסרט כקצין צה"ל צעיר ונמרץ במלחמת העצמאות, מסיים את חייו בהתנקשות אחרי ארבעים שנה כפוליטיקאי מזדקן. כצעיר שחצן הוא מתריס נגד המורשת הישנה וגם נגד אלוהים עצמו. וכך, הוא סוגר עסקה מהזן של פאוסט, עם הטבח הצבאי הדתי: במבי יעביר לו את זכויותיו למקום בגן עדן, ובתמורה יקבל על שולחנו מנת שקשוקה למשך חודש. שנים עברו מאז, והטבח שהפך מאז לרב, מקבל ביקור מחוזר בתשובה צעיר. זהו נמרוד, בנו החוזר בתשובה של במבי. לפני מותו, הוא מבקש לבטל את העסקה.
סיפור חייו של במבי פתלתל ורב תהפוכות, ועובר דרך אהבתו לאיילה (רותם זיסמן-כהן), שבעבורה נדרש לעבוד במשק של אביה הזקן (גבי עמרני). הזוג הצעיר והיפה מביא לעולם שתי בנות וגם בן בשם נמרוד (תום גרציאני), שאמו מתה בלידתו. המתחים בין האב האתאיסט שמבקש להוביל בעצמו את היהדות החדשה, החילונית והציונית, לבין הבן שחזר בבגרותו בתשובה - היא זו הדוחפת את העלילה להתנגשות קשה - כמו בחיים שלנו בישראל של היום.
"אני מרגיש שעם השנים, המונח הזה של הזה של דתיים וחילוניים יצר שני עמים, וזה מאוד חבל", אומר מדמוני. "מה שמחבר בין כולם זה הרבה יותר חזק, וברוח הזו הסרט נעשה. כמו שאני מנסה לעשות שלום בין שני הצדדים האלה בתוכי, אני חושב שהסרט מנסה לייצר איזה גשר בין שתי הקצוות האלה בחברה שלנו. ואני בהחלט רואה בזה סוג של ייעוד, סוג של אידיאולוגיה".
ההקשר האפי והיסטורי של הסרט מביאים אותו באופן טבעי גם אל מערכות ישראל, וביניהן גם מלחמת יום כיפור. באותה עת של מצוקה, במבי מגוייס לפקד על יחידת שיריון בגולן. מדמוני ביסס חלק זה של העלילה על סיפורי הגבורה של כוח צביקה, שבעזרת שלושה טנקים בלבד הצליח לבלום את הסורים. לשם כך, ביקש להעביר לרשות ההפקה שלושה טנקים נושנים, ואיתם גם מילואימניקים שיתחזקו אותם. משימה זו התגלתה כמסובכת במיוחד - במיוחד במישור הבירוקרטי.
"(משה) אדרי הפעיל את הקשרים שלו בממשלה, הגענו לרמטכ"ל, שניה ימים לפני שהוא יצא לביקור בחו"ל", מספר הבמאי. "שלושה ימים לפני שאנחנו מתחילים את הצילומים, אנחנו מצליחים להגיע לשר הביטחון. הוא חותם על נייר, מעביר את זה הלאה. ויש לנו שלושה טנקים". במהלך הצילומים בחבל לכיש הרגיש מדמוני כקצין קרבי, בעוד חלש על הטנקים, השחקנים והניצבים לובשי המדים, פקד פקודות, חילק הוראות ופיצץ פיצוצים. אלא שעם תום הצילומים, אי שם בחדר העריכה, הוא גילה שסצנות האקשן - שמאמצים גדולים כל כך היו כרוכים בהפקתם, מוצאות עצמן מחוץ לסרט.
"בהדרגה אני מרגיש שהשוטים שיורדים הם אלו עם ה-value production הכי גבוה", הוא נזכר, "פה פיצוץ יורד, שמה הסתערות של שלושה טנקים. אנחנו מגיעים למצב שתשעים אחוז מהסצנה הם צילומי תקריב של החיילים, של הרגשות שלהם, של הפחד, של החמלה, של יחסי אבהות בין המפקד לחייל בהלם קרב. ולאט לאט אני מבין שזה הלב של הסרט, ולא סצנות האקשן. המפיק כמובן אוכל את עצמו, אבל אין מה לעשות. הטוב בעבור הסרט עדיף על הדאווין של האקשן".
- אלון אבוטבול בראיון: "ראיתי את עצמי מזדקן בסרט - זה מפחיד"
- אין מספיק מקום לכולם: שמוליק דובדבני על "מקום בגן עדן"
- גן העדן האבוד: הסצנות הגנוזות מתוך "מקום בגן עדן"
מי שממלא את המסך בפניו ונושא את הסרט על כתפיו הוא אבוטבול בן ה-48, שהתבקש לגלם את במבי לאורך ארבעה עשורים - מה שדרש הסתגלות והתאמות מיוחדות מצד השחקן ולא פחות מכך - גם מהבמאי, בניסיון לגרום לו להיראות צעיר מגילו בהתחלה, וזקן יותר בסוף. "החלטתי ללכת על גישה מינימלית - קצת לאפר אותו, קצת להוסיף לו לבן בשיער", מסביר מדמוני ומצביע על בעיה נוספת - הקמטים המרשימים בפנים של אבוטבול. כדי להעלימם ולשוות לו מראה צעיר יותר, התבקש השחקן לגדל זקן שכיסה את פניו. בנוסף התבקש להשיל ממשקלו.
"מה שאלון עשה זה לרזות שבעה-שמונה קילו ולעשות כושר כמו חיה.
מיקמנו את הגיל הצעיר שלו בתחילת הצילומים, וריכזנו את כל הסצנות של נעוריו יחד - אלו הסצנות שהוא עם הזקן. אחר כך גילחנו אותו, ואז הוא פשוט בלס כמו משוגע במשך כמה ימים, העלה את השמונה קילו בחזרה, והיה רופס כמו שצריך. כל שפת הגוף שלו השתנתה ללא היכר".
על האודישן שאבוטבול לא הסכים לעשות - ובזכותו התקבל לסרט, על הסטירה המצלצלת והמפתיעה שהוא אלתר על הסט, וגם על המורכבות של סצנות הקרב שלקחו חלק גדול מהתקציב - שעמד על יותר ממליון דולר - של "מקום בגן עדן", כאן בכתבת הערות הבמאי שלפניכם.
