דמם בראשו: איתן גפני על "בשר תותחים"
סרט זומבים ישראלי? אם תרצו אין זו אגדה, ואיתן גפני מגשים אותה עבורכם ב"בשר תותחים" המדמם עם מאות שחקנים וניצבים מאופרים. "שפכנו עליהם ליטרים של דם. והם פשוט התפרעו שם כאילו אין מחר", הוא מספר. אז איך שופכים מעיים, ואיך שורפים אדם על הסט? הערות הבמאי
מלחמות לא חסרות בישראל, בטח לא בגבול הצפוני המתוח. אז למה אנחנו צריכים סרט זומבים, עתיר פיצוצים ויריות ועשיר בגופות מדממות, איברים קטועים, ומעיים נשפכים? אולי כי בניגוד למותחנים ולדרמות הפוליטיות שלהם הורגלנו לאורך השנים, סרטי זומבים פשוט משעשעים. ולא רק שהם טעונים בהומור טראשי, יש בהם זווית מקורית למציאות - באמריקה, באירופה וגם פה במזרח התיכון. ובואו נודה על האמת, עם מצב מדיני שכזה, כולנו זקוקים לרענון קליל. ואת זה נמצא ב"בשר תותחים", סרטו הראשון של הבמאי איתן גפני.
"לעשות את הסרט הזה היתה חוויה מדהימה למרות כל הקשיים והאתגרים", אומר גפני בן ה-33 למדור הערות הבמאי,
"זה חלום שהיה לי מאז שהייתי ילד קטן, לעשות סרט זומבים, סרט אקשן בעברית. זה נורא נורא חשוב. זו גם חוויה מדהימה לראות שהסרט הקטן ודל התקציב הזה, והכיפי הזה, מגיע לקולנוע הישראלי כדי באמת ליהנות ממנו".
כדי ליהנות מהסרט, שעלילתו מתרחשת משני צדי הגבול עם לבנון, נדרשה עבודת הפקה, איפור, תחפושות ואפקטים מורכבת. אם בתחילת "בשר תותחים" אנחנו מתלווים ליחידה מובחרת בפיקודו של לירון לבו, במה שנראה כמו עוד משימה צבאית נועזת בעורף החיזבאללה, מהר מאוד אנחנו מגלים שהאויב הוא לא באמת נסראללה ואנשיו. התסבוכת שאליה נקלעים לוחמי צה"ל גדולה מכל מה שסופר להם בתדריכים. מולם לא עומדים טרוריסטים, אלא זומבים רעבים לבשר אדם. ישראלים, ערבים, יהודים, מוסלמים - לכל אלה אין כל משמעות כשמדובר ביצורים הזוועתיים ונטולי התודעה הללו.
בין יריית רובה לפיצוץ רימון לשיגור RPG המוכרים לנו מהלוחמה הקונבנציונלית בשדה הקרב, אנחנו מתוודעים למראות הפחות שגרתיים של מתים-חיים מרקיבים ומכוערים שממלאים את המסך. "השתמשנו בכל מיני חומרים נוזליים וצמיגיים כאלה או אחרים, והמון המון דם. באופן כללי דם עושה את העבודה", מספר גפני, שעבד על הסט עם צוות גדול של מאפרים מחו"ל ומישראל כדי לשוות לזומבים מראה משכנע פחות או יותר.
"יש כמובן דברים שצריך לעשות במחשב, כי אי אפשר לפוצץ אדם לאלפי חתיכות עם רימון וחייב להיות אפקט ממוחשב, אבל ניסינו, לפחות בעניין האיפור, להיות על הסט ולא לרמות באמצעות אפקטים ממוחשבים". השאיפה לאותנטיות אף הביאה לסצנת האיש הנשרף הנדירה במקומותינו, שהפעלולן הציע בעצמו והתנדב להשתתף בה. אחרי טייק אחד שבו עלה גופו בלהבות, הוא היה קצת פחות משוכנע שהוא רוצה לעשות טייק נוסף.
לצד האפקטים, המעיים עשויות הלטקס והגומי ורוח ה-gore (זוועות וגועל מהזן של ז'אנר האימה) הכללית ששרתה על הסט, נדרשו השחקנים גם לתרגל את יכולת הלחימה שלהם. ואכן, לבו וחייליו, רוי מילר, עמוס איינו וגומא שריג, עברו טירונות מקוצרת, וכך גם השחקנית יפית שלו (כיום אשתו של גפני). עם זאת, גפני מספר כי העבר הקרבי של חלקם היווה יתרון עצום בעיצוב ובימוי סצנות האקשן הרבות ב"בשר תותחים".
"חלק מהשחקנים היו באמת לוחמים מובחרים בצה"ל - גולני, שייטת וכן הלאה, אז הם באמת יודעים את הפרקטיקות, ודי יודעים להילחם ולירות", הוא אומר, "לקחנו את כל השחקנים למטווח ממש לפני הצילומים, כדי שהם יזכרו את ההרגשה של איך זה לירות בנשק. רוב היריות שלנו הן יריות ממוחשבות שהוספנו אחר כך, וההרגשה הזאת של לקבל את התנועות זה מאוד מאוד חשוב".
במאים נוספים מספרים על סרטיהם ב-ynet
- נסים דיין על "מפריח היונים"
- יוסי מדמוני על "מקום בגן עדן"
- יוסף פיצ'חדזה על "סוכריות"
- האני אבו-אסעד על "עומאר"
- עמי ליבנה על "שרקייה"
- יובל אדלר על "בית לחם"
- ארי פולמן על "כנס העתידנים"
מילא לעבוד עם חמשת השחקנים הראשיים שלא חוסכים בתחמושת, אומץ לב או בדיחות לאורך כל הסרט, אבל מה עם אלו שאמורים להיקטל על ידם? אותם המוני זומבים, שמופיעים כנחיל עצום של בני אנוש לשעבר. ובכן, לצורך הצילומים גייסו גפני ואנשי צוותו כ-300 ניצבים והובילו אותם עד לאתר הצילומים בחוף ראש הנקרה. בדרך הם איפרו אותם, שפכו עליהם ליטרים רבים של דם ולימדו אותם איך מתנהגים זומבים, ואיך הם נעים. גפני עצמו השתלב בנחיל המתגבש על הסט כזומבי, בעוד שעוזרי הבמאי שלו סייעו במה שהוא מכנה "טטריס אנושי" - לסדר את הניצבים במקומם בתוך ההמון.
"אחד הדברים הכי קריטיים בסצנות האקשן זה לעבוד עם המון המון ניצבים", מעיד גפני,
"הניצבים שלנו מורכבים מהמון חברים ובני משפחה. אין בעצם בן אדם אחד שאנחנו מכירים שלא היה על הסט. במקביל יש פה גם המון חבר'ה שפשוט רצו לבוא ולהתלכלך ולהתנהג כמו זומבים. זה הדהים אותנו, כמות האנשים. זה מחמם לב באיזשהו מקום מאוד מוזר ומעוות. אנשים נהנו, באו לעשר שעות ביום, שפכנו עליהם ליטרים של דם. דם טעים אגב, והם פשוט התפרעו שם כאילו אין מחר".
גפני, כמובן, מקווה שנחילים של המוני צופים ינהרו לבתי הקולנוע כדי לצפות ב"בשר תותחים" שלו, ויש לו גם המלצה עבורם ברוח הסרט: "לשים את המוח בקופה, ליהנות שעה וחצי, ואז לקחת את המוח אחר כך הביתה".
