ישראלים, מה נפלתם על חסידות גור
שבוע לאחר מותה הטראגי של אסתי וינשטיין, והרחוב הישראלי - חילוני כחרדי - מתקשה להניח לפרשה, שהיו בה כל המרכיבים של דרמה אנושית קורעת לב. התוצאה: התגוללות חסרת תקדים על חסידות מרכזית בישראל, המונה עשרות-אלפי בני אדם. עם יד על הלב, כמה מביניכם ערכו תחקיר מינימאלי על חסידות גור, לפני שהסיקו מסקנות מרחיקות לכת על הפרשה?
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
לאחר שנמצאה ברכבה ללא רוח חיים, נכונו עוד הפתעות, כיאה לכל עלילת מתח משובחת: צוואתה המפורטת של המנוחה הופצה ברשתות החברתיות, בית המשפט קבע כי וינשטיין תיקבר כבקשתה, בניגוד לרצונה של משפחתה החרדית, וספר מכמיר לב על חייה כחסידת גור הפך לנקרא ביותר ברחוב החרדי, באמצעות הרשת המקוונת.
עוד דעות בערוץ היהדות :
- אלי ויזל ז"ל: האיש שנתן את הלב בשקט למדינת ישראל/ ד"ר יואל רפל
- אבא לא מוזמן: המסיבות העצובות של הציבור הדתי/ שלומית גולדין הלוי
והתוצאה? התגוללות חסרת תקדים על חסידות מרכזית בישראל – חסידות גור, המונה עשרות-אלפי בני אדם, מתוך כאב על גורלן של אותן נשים שחייהן נקטפו, זהותן מוסמסה, והן נמסרו בעל כורחן לגבר למטרות ילודה - כאשר התוצרים של אלו (ילדיהן), מסרבים להכיר באם האומללה.
.jpg "למה לנטוש הכל? (צילום: מוטי קמחי)")
התחושות הללו נתפסות כמעט כלגיטימיות ברחוב החילוני. וכי אפשר אחרת אל מול תמונותיה קורעות הלב של בתה החילונית היחידה של אסתי, הנאבקת מול כל העולם כדי למלא את צוואתה? ובכן, אפשר. רק שהחילוני המצוי, הקלאסי, שאינו בקיא בנבכיה של החברה החרדית בישראל, מתכתב עם אייטמים חדשותיים בחוסר אינטליגנטיות מביך, שמותיר אותו שוב ושוב עם תודעה מעוותת של החברה החרדית.
פתחו במלחמת מצווה
מי מכיר באמת את סיפור חייה של אסתי וינשטיין זכרה לברכה? מי שוחח עם בנותיה, נכדיה, בעלה לשעבר? האם אי מי מבין הקוראים הממהרים לשפוט, ערך מחקר סוציולוגי מקיף על חייה של האישה החרדית בכלל, ועל זו שבחסידות גור, למשל? ולא, אמנון לוי ותוכניתו המגוחכת על הנשים החרדיות אינם נחשבים כמחקר חברתי מוכר במוסדות אקדמיים.
"מאבקים פנים-משפחתיות קיימים בכל חברה", שח לי אמש מטפל חרדי רב ניסיון במגזר ה"יוצאים בשאלה", "רק שאצלנו, החרדים, הם הופכים למלחמות בחסות הדת. סכסוך 'רגיל' בין אב לבנו, או בין אם לבתה המתבגרת, מקבל משום מה כותרת דתית, שבתנועה מעגלית מובילה את ה'יוצא' להשליך מאחורי גוו את כל עולמו הישן, ולפתח במלחמת מצווה על דרכו החדשה".
אבל כמה מבין אלו שמיהרו להשתלח קשות בחברה החרדית "שגידלה מפלצות" כמו בני משפחתה של וינשטיין, לכאורה, יודעים כי ההוראה הבסיסית של העוסקים בתחום היא שלא להרחיק את ה"יוצא"? מי עבר על ספרו של הרב אורי זוהר, "אבות על בנים", שבו הוא מייצר אבחנה ודורש "קבלה" ללא תנאי של בן המשפחה שנטש, גם אם אינה נושאת בחובה "הסכמה"?
למה יוצאים בשאלה?
להבדיל מעמיתיי הרבים, אינני מתיימר להכיר את סיפורה של אסתי וינשטיין, ואיני שופט אותה. מצד שני, יש לי היכרות מעמיקה ורבת שנים עם העולם החרדי - וזה שמחוצה לו. חלק ניכר מן החוזרים בשאלה לדורותיהם, כך נדמה, לא עזבו עולם את אורח חייהם הדתי מתוך אישוש מחקר תיאולוגי או הפרכה של אקסיומה דתית. החוזרים פנו עורף בעקבות משבר אישי, ושאלות שאינן כרוכות בעניין הדתי.
גם ביחס לחצר החסידית אני מוכן להמר כי חלק ניכר מאותן
חסידות גור זועמות מעולם לא שבעו נחת מאורחות חיי החצר גם בעודן נערות. הניסיון להציג את חיי הנישואין והאישות שלהן כאיזשהו דחק פתאומי שגרם לה לעזוב - איננו נכון. אם אכן כך, היה קשה להניח כי אלפי נשות החסידות שכה סובלות, לדבריהן, לא היו מתקוממות, או למצער - מוחות נגד "עול הדיכוי".
ובכלל, היהדות מוכרחים להזכיר, איננה מתמצית בחסידות או "בחצר" שבה גדלנו. אף אחד מאתנו אינו מחויב להפנים את אורחות המנהיג או להיות גרופי של איזשהו אדמו"ר. אנו עשויים להיות גם חסידים של ישעיהו ליבוביץ', לצורך העניין, או של כל מי שמוצא חן, רוחנית, בעינינו. שאלות יש לכולנו – אך הרפרטואר היהודי עדיין רחב דיו, והחיפוש בו הוא לב-ליבה של היהדות האמיתית.
מדוע צריך לנטוש הכל? גם לוויה יפה עם שירים ופרחים לא שווה את זה.
