רוצח בסרט, וגם במציאות: הכירו את הג'וקר
אחרי ג'ק ניקולסון והית' לדג'ר שגילמו אותו בקולנוע, והרוצח ג'יימס הולמס בעולם האמיתי, מגיע גלגול נוסף של הג'וקר בסרט "יחידת המתאבדים". כך הפך ליצן הפשע מהקומיקס בשנות ה-40 לנבל-על מטורף, חסר מעצורים ואהוב כל כך. מה סוד קסמו? ייתכן שעמוק בפנים אנחנו רוצים להיות כמוהו
ג'ק ניקולסון גילם את הג'וקר כברנש אכזרי, צבעוני וגם קצת משעשע. הית' לדג'ר העניק לו עומק כארכי-טרוריסט אפל, ובימים אלה הג'וקר שב למסך בעזרתו של ג'ארד לטו - שמופיע ב"יחידת המתאבדים" בשיער ירוק, מלתעות מתכת וקעקועים. תוסיפו לזה את המבט המטורף של השחקן ותקבלו התגלמות קריפית נוספת של הנבל הקלאסי.
אבל היה זה ג'יימס הולמס שלקח את דמות נבל הקומיקס אל הקצה. ב-20 ביולי 2012 הוא התחפש לג'וקר, ויצא מביתו בעיר אורורה שבקולורדו חמוש בשני רובים, אקדח ושני רימוני גז מדמיע בדרכו לבית קולנוע מקומי. בעיצומה של הקרנה ראשונה ל"עלייתו של האביר האפל" פתח הולמס באש לכל עבר, רצח 12 בני אדם ופצע עוד כ-70. למה בחור בן 26 ממשפחה טובה יוצא לטבוח בחפים מפשע שבסך הכל באו לצפות בסרט? לאחר שנתפס, הצהיר על עצמו כממשיך דרכו של הג'וקר. הפסיכיאטרים שבדקו אותו טענו שהוא אינו שפוי.
הולמס, שיבלה את שארית חייו בכלא, אינו האדם היחיד שהגיב לדמות הבדיונית של הג'וקר בחיים האמיתיים. רבים נשבו בקסמו. בפברואר 2009 תלמידת תיכון בת 17 מאינדיאנה פרצה לכיתה כשהיא מאופרת בכבדות ולאחר ששיספה את שפתה בדומה לג'וקר מ"האביר האפל" וניסתה לתקוף את המורה. היא נעצרה והושמה בבית חולים לחולי נפש.
כמה שבועות לפני כן בבלגיה, גבר צעיר בשם קים דה גרובר נכנס לפעוטון כשבידיו סכין, דקר למוות שני זאטוטים ומטפלת, ופצע אחרים. פרקליטיו אמנם הכחישו שפעל בהשראת הג'וקר, אך האיפור על פניו, האובססיה לסרט "האביר האפל" בו צפה שוב ושוב, והעובדה שהיה זה יום השנה למותו של לדג'ר - לכל הפחות מעידים על השפעה מסוימת על המעשה הנורא. ביוני 2014 יצאו ג'ראד ואמנדה מילר למסע קטל ברחובות לאס וגאס שהסתיים בהרג שני שוטרים ואזרח, ובמותם שלהם. כמה שבועות לפני הפיצו סדרה של קטעי וידאו בהם ג'ראד מחופש לג'וקר כשהוא מטיף נגד זרועות החוק, ומציע לעשות מהפכה בראשותו.
כמו בני הזוג מילר, דה גרובר והולמס יש עוד רבים אחרים שיצאו לבצע מעשים אלימים נגד הסובבים אותם. בדומה להשפעה הרעילה של מנהיגי דאעש על צעירים מוסלמים בכל העולם שעוברת דרך מסכי הטלוויזיה וצגי המחשב, כך גם זו של הג'וקר על מסך הטלוויזיה - אלא שיוצריו כלל לא התכוונו לכך. אז מה יש בו שמעורר ומערער כל כך?
היסטוריה על הנייר
נהוג לראות בג'וקר את האח התאום הלא זהה של באטמן, אבל למען האמת הוא נולד כשנה אחרי איש העטלף - כסיפור צדדי במהדורת "Batman #1" שיצאה באביב 1940. ההורים הקדמונים של באטמן, בוב קיין וביל פינגר, שיתפו פעולה עם המאייר ג'רי רובינסון. לא ברור מי מהם הגה את הרעיון של פושע מטורף מחייך, אבל ניכר כי הוא נוצר בהשראת הופעתו של השחקן הגרמני קונרד ויידט בסרט "האיש שצחק" מ-1928 - כאדם בעל עיוות שמקנה לפניו חיוך תמידי, גם כשהוא עצוב.
סופר-מארקט של סופר-הירוז - האבולוציה של הגיבורים ב-ynet:
בהופעתו הראשונה על דפי הקומיקס, באדיבות רובינסון שעיצב את דמותו (תחילה כשרבוט דמוי קלף הג'וקר), הג'וקר הוא עבריין מסתורי ובעל יומרות להפוך לפושע משמעותי בגות'האם הנשלטת על ידי גנגסטרים.
יותר מלשדוד ולהרוג, הוא רוצה לעורר הד ציבורי שיטלטל הן את ארגוני הפשיעה והן את השלטונות. על כן הוא גם דואג להשאיר אחריו ראיות בזירת המוות: קורבנות שחיוך מטריד מרוח על פניהם חסרי המבע, או קלף ג'וקר שהוא מותיר כרמז עבה לשוטרים חסרי האונים. כשבאטמן ורובין יוצאים ללכוד אותו, הוא מסתבך ובסופו של דבר גומר מאחורי סורג ובריח - לא מכשול בעייתי עבורו, כפי שלמדנו לאורך השנים מאז.
כבר בסוף של פרק הבכורה המוצלח שלו, מבטיח הג'וקר במשבצת הסיום של הקומיקס, כשהוא בין הסורגים: "אתם לא יכולים להחזיק אותי פה. אני יודע את הדרך החוצה. הצחוק האחרון יהיה של הג'וקר".
ואכן, הוא הצליח לצאת לחופשי פעם אחר פעם - לא בהכרח בצינורות המשפטיים המקובלים של טענה לאי שפיות. הוא תמיד שב לעוד סיבוב מול היריב האולטימטיבי שלו. השניים הגיעו למעמד של אייקון זה בזכות זה. הגיבור והנבל יצרו סימביוזה מוזרה בעולם הבדיוני של גות'האם וגם בתרבות הפופולרית.
העימות הבלתי פוסק בין באטמן לג'וקר השתנה עם השנים. בשנות ה-80 הוא עבר מהפך, שהעניק לו עומק רב יותר - לא עוד פושע מטורלל עם נטיות סאדיסטיות, אלא נבל אינטליגנטי שמאתגר את יציבות החברה המערבית, ואת אנושיותנו. אמן הקומיקס פרנק מילר עיצב אותו כאדם בעל השקפה סוציו-פוליטית רדיקלית ומחולל אנרכיה בסדרת "האביר האפל", ואילו אלן מור ניסה להדגים באמצעותו ב"Batman: A Killing Joke" עד כמה שבריריים וחסרי תוקף ערכי המוסר שעליהם אנחנו וגם באטמן נשענים. הג'וקר מבטא את הרעיונות הללו בקומיקס, כפי שדונלד טראמפ עושה זאת כיום במירוץ לנשיאות.
"פעם התווכחנו במשך שש שעות בנוגע לקומיקס", סיפר לאחרונה מילר בראיון, "אלן האמין שבאטמן והג'וקר הם כמעט תאומים מקבילים שהופרדו בלידתם. הייתה לו גישה ליחסיות המוסר, בנוגע למה טוב ומה רע. אני אימצתי גישה מקיפה יותר כיוון שאני מאמין שהג'וקר הוא לא כל כך חסר שפיות, כפי שהוא שטני. הרשע שלו קם לתחייה כל פעם מחדש, והוא כל כך זדוני שזה הולך מעבר לכל מושג שאנו יכולים להבין. זה מה שכל כך מפחיד לגביו, שהוא פשוט רוצה לפגוע ולגרום נזק רב ככל האפשר".
מי אתה הג'וקר?
בניגוד לרוב גיבורי הקומיקס ונבליהם, זהותו האמיתית של הג'וקר אינה ידועה. יותר מכך, ניסיון אחרון של באטמן לגלות את שמו במהדורה ה-50 של סדרת "Justice League" במאי השנה, העלה כי הג'וקר הוא למעשה שלושה טיפוסים שונים.
הביוגרפיה של הדמות אינה בהירה, אולם אפשר להניח שהוא סבל מהתעללות בילדותו - מצד משפחתו וסביבתו הקרובה. בסרט "האביר האפל" הוא אף מספר על מקרה שבו אביו השיכור תהה מדוע הוא עצוב כל כך וחרט על פניו חיוך תמידי באמצעות סכין. מצד שני, מדובר בשקרן לא קטן, אז אי אפשר להאמין לשום דבר שהוא אומר. כך או כך הטראומה ניכרת, ולצד הצלקת שהותירה ההתעללות הפיזית על פרצופו, ברור כי זו המנטלית נצרבה באישיותו והפכה אותו לפסיכוטי.
במונחים פסיכואנליטיים, הג'וקר הוא איד שופע ומתפרץ, עם אחיזה רופסת במציאות שמכתיב לו האגו, והתעלמות מוחלטת מהסופר אגו - אותם ערכי מוסר חברתיים שמונחלים לפרט. מדובר באדם מבריק, ובעיקר חסר פחד. הרציונל שלו משמש אותו רק לצורך השגת המטרות ההרסניות שעולות בדעתו. בלי התעכבות מיותרת על טוב ורע. הוא לא מהסס לתקוף, לענות, ולגרום סבל לאחרים. בגרסה המקורית הוא צץ משום מקום בגות'האם כפושע יומרני תאב בצע וכוח, ובעיקר נטול כל רסן. הפרופיל הנפשי שגובש לדמותו בהמשך הציג אותו כגבר לא שפוי עם נטייה לגרנדיוזיות וחיבה גדולה לסאדיזם.
אבל בשלבים מאוחרים ומורכבים יותר באבולוציה הפך הג'וקר לאנרכיסט רדיקלי, שמאחוריו רצון לשינוי קיצוני. הרס מוחלט של המבנה החברתי, ריסוקו של הממסד ומנגנוני השליטה שלו. כמו אל קאעידה או דאעש, הוא רוצה בחורבן המערב. הוא משתמש בטרור המוני נגד סמלי הממשל והאוכלוסייה כולה. כמוהם, הוא נעזר בממון רב שקונה נשק מתקדם וטכנולוגיה, אך נשען בעיקר על תעוזה בלתי נתפסת. הוא רוצה לחזור לנקודת האפס של האנושות. שיתחילו מחדש, יהיה מה שיהיה.
התפיסה החברתית הרדיקלית שפיתחו פרנק מילר ואחרים לג'וקר היא מרכיב אחד ולא מחייב בהכרח באישיות ובפעילותו. המכנה המשותף לכל הגרסאות השונות של דמותו היא היותו גבר מעורער, בעל הזיות מגלומניות רצחניות, והאמצעים לממש אותן. הוא מתכחש לכל מי שמנסה לשלוט בו ולרסן אותו, ומכך גם כוח המשיכה שלו, לאלו המאמינים בדרכו או פשוט מוצאים עצמם נשאבים לתוך עולמו הפנימי הסוער.
מי נגד מי?
מי שנסחפת אחרי הג'וקר עד כלות ועוברת מהפך אישיות אדיר, היא הארליi קווינזל. היא פגשה בו בראשונה בתור הפסיכולוגית שמנסה להעניק לו טיפול בכלא. כשהיא חנוטה בחליפה, היא מנסה לפענח את הקוד הנפשי שלו, ונכשלת כמובן. מתוך השיחה ביניהם מעוררת בה תחושת שחרור וזו הופכת לבלתי נשלטת. צבר של תשוקות, ביניהן מיניות, פורץ החוצה. היא מנתצת את ד"ר קווינזל הרציונלית והממושמעת, ונולדת מחדש כהארלי קווין - אישה פרועה והוללת, חסרת גבולות, אלימה וזנותית. ג'וקר ממין נקבה.
לצד הרומן המטורף עם הארלי קווין, יש לג'וקר סיפור אהבה (וגם שנאה) עם באטמן. לאיש העטלף יש עוד אויבים רבים בגות'האם, אבל אחד לא עמיד ומתמיד כמו הג'וקר. לעתים נראה שאין הצדקה לקיומו בלי הנבל שכנגד. אפשר להבין איך ברוס וויין הסגפן בעל הנפש המעונה והמוסרנות הנוקשה רוצה להיות קצת יותר כמו הג'וקר. לעתים, כמו במקרה של הקומיקס "The Killing Joke" שעובד גם לסרט אנימציה מדובר, הם אף מנסים להידבר ולהגיע לעמק השווה. שלום עושים בין אויבים.
מהדף למסך
הג'וקר צץ שוב ושוב בקומיקס וגם על המסך הקטן והגדול. קהל המעריצים הגדול שלו ושל באטמן מכירים אותו מאינספור הופעות בסדרות, סרטי אנימציה ומשחקי מחשב, שבהם גילמו אותו בקולם לני ווינריב, לארי סטורץ', פרנק ווקר ואחרים. אולם מי שמזוהה עם דמותו המאוירת יותר מכולם הוא דווקא מארק המיל. כן, כן, מי שפרץ ב-1977 לעולמנו כלוק סקייווקר ב"מלחמת הכוכבים", תיחזק את הקריירה הקולנועית שלו כמדבב, והג'וקר בקע שוב ושוב מגרונו בשלל הזדמנויות, וכך גם בסרט האנימציה "Batman: The Killing Joke" שיצא השנה לבתי הקולנוע בארצות הברית וזכה להצלחה לא מבוטלת.
הפעם הראשונה שג'וקר בשר ודם נראה על המסך הייתה ב-1966 עם יציאתו של "באטמן: הסרט" שבעצם היה אמור להיות פיילוט לקידום סדרת טלוויזיה על הרפתקאותיו של איש העטלף. המפיק וויליאם דוזייר והבמאי לסלי ה. מרטינסן השיקו את באטמן על המסך הגדול בגילומו של אדם ווסט, ואיתו - הרי זה בלתי נמנע - גם את הג'וקר. השחקן והזמר סזאר רומרו נבחר כדי למלא את התפקיד בסרט, ואחר כך בסדרה. באופן טבעי, האפלוליות הייצרית בדמות עומעמה. בכל זאת מדובר בטלוויזיה לילדים ונוער. הג'וקר של רומרו הוא מעין ליצן חורש מזימות, עם מלא טריקים ושטיקים ותעלולים ערמומיים מהזן הקרקסי.
האישיות הכובשת של הג'וקר והכריזמה הקולנועית האדירה שלה באו לידי ביטוי משמעותי בסדרת סרטי באטמן שייסד טים ברטון בסוף שנות ה-80. הראשון שבהם, "באטמן" מ-1989, עשה לנו היכרות עם מייקל קיטון כברוס וויין, אולם בואו נודה על האמת - זהו הג'וקר שממגנט לעצמו את כל תשומת הלב, והופך את גיבור העל לבדיחה. מול קיטון האלמוני יחסי, היו אלה בראד דוריף, רובין וויליאמס ואפילו דיוויד בואי שנלקחו בחשבון לתפקיד הג'וקר - סימן למה הוא באמת התפקיד הראשי בסרט. בסופו של דבר לוהק ג'ק ניקולסון עם החיוך הממזרי שלו. כמו ב"הניצוץ", ניקולסון הביא עמו קריפיות מערערת למסך, אולם הדמות שלו נותרה קריקטורית מאוד, מטורללת וקאמפית, כמצופה מברטון.
כמעט שני עשורים עברו מאז ההופעה של ניקולסון ב"באטמן" ועד לגיחתו הבאה של הג'וקר בקולנוע, ובמהלכם חזינו במגדלי התאומים נופלים ב-11 בספטמבר 2001. האירוע המכונן הזה נתפס לגרעין העלילתי של "האביר האפל" של כריסטופר נולאן מ-2008 בכיכובו של כריסטיאן בייל כבאטמן. גם פה היה זה הג'וקר שגנב את ההצגה. הית' לדג'ר האוסטרלי היטיב לגלם אותו - לא כפסיכופט נטול היגיון, אלא כאנרכיסט שבוחר בכאוס כדרך חיים. הופעתו של לדג'ר זיכתה אותו באוסקר לשחקן המשנה, כחודש לאחר מותו ממנת יתר. יש הטוענים כי הוא עצמו נשאב לעולם הפתייני והאפל של הדמות, והתקשה להיחלץ ממנה במציאות.
והנה עתה מגיע תורו של ג'ארד לטו לגלם את הג'וקר ב"יחידת המתאבדים", כדמות קצת שונה, עגמומית ושקולה יותר. הוא הוביל את קמפיין השיווק של הסרט, אולם נשרך אחרי הארלי קווין (מרגו רובי) כדמות משנה, שצפויה להתפתח בסרטים הבאים מבית וורנר ברוס ו-DC קומיקס. לטו תיעד בזמן אמת את השינוי שעבר לקראת התפקיד, וזה בהחלט מעורר תהיות לגבי הקיבולת הפיזית והרגשית שהנבל הקלאסי הזה דורש. מילא העומס הרגשי על השחקן, השבת הג'וקר למסך אחרי התקדים של הולמס וחקיינים מטורללים נוספים מן המציאות, היא מעשה נועז של היוצרים. נקווה שהפעם זה יסתיים בשלום.
דבר המומחה: ד"ר קורד סקוט
מכל נבלי הקומיקס, הג'וקר הוא אחד המתמידים והאהובים. הוא נוצר כדמות המשלימה את באטמן. לשניהם אין כוחות על, אך הם מתבססים על טכנולוגיה כדי לקדם את האג'נדות הייחודיות להם. אחת הסיבות להצלחתו המתמשכת של הג'וקר היא החיבור שלו לצד האפל של טבע האדם. הג'וקר מייצג סוג של כאוס המיוחס בדרך כלל לאנשים שלוקים בנפשם. בניגוד לבאטמן שמנסה לתקן את מה שמעוות בסדר החברתי הקיים, הג'וקר שואף פשוט להשמיד את המערכת כולה, בלי להציע חלופה.
ניתן לממש בקלות את הפסיכוזה שלו בעולם האמיתי, כפי שראינו במקרה של הולמס. כמו הג'וקר הוא מרד נגד כל מה שמצופה שממנו, ובחר בדרך קיצונית כדי להפגין זאת. הג'וקר הפך לנבל בלתי נשכח, עם הצחוק המטורף שלו והזלזול בכל דבר חשוב. לג'וקר אין פילטר: הוא פועל על פי כל תוכנית שעולה בראשו - תהיה אשר תהיה, ויש היבט פנטסטי בלהיות בלתי מרוסן. זה הופך אותו למושך. זהו סוג של ריאליזם שמשדר אי נוחות אשר הופך את הדמות לאמינה כל כך והאפשרות לחקות את התנהגותו, הופכת אותו למאיים יותר.
ד"ר קורד סקוט הוא מומחה ללימודי היסטוריה וקומיקס, מחבר הספר "Comics and Conflicts"
