אשה ומחבת - למטבח (בלדינו זה נשמע יותר טוב)
הלדינו זוכה לאחרונה לעדנה אקדמית, אך רק 300 אלף איש בעולם דוברים אותה. רגע לפני שתישכח, מאגד ספר חדש שלל פתגמים בשפה היהודית הנכחדת, ומציג פיסת היסטוריה מחיי היהודים דוברי הלדינו. למשל, "מי שיש לו בנות - יאכל סופגניות"
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
זה אחד הפתגמים המופיעים בספר "מילה בשעתה – זהב במעלתה", שכתבו פרופ' תמר אלכסנדר ויעקב בן טולילה, ומאגד שלל אמרות שפר בשפת הלדינו. "לדינו היא שפה רומאנית יהודית, המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד", מסבירה פרופ' אלכסנדר, העומדת בראש המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון.
השפה שגוועת לאטה
"אחרי הגירוש, הפכה הלדינו לשפה יהודית נפרדת, שבה דיברו יהודים באסיה הקטנה, בארצות חבל הבלקן, בצפון-אפריקה,
במזרח התיכון ואפילו בארץ ישראל. "במהלך השנים השתרבבו לתוך הלדינו פתגמים וניבים מן השפות המקומיות, מה שהפך את השפה לעשירה ומגוונת במיוחד".
לדברי פרופ' אלכסנדר, בשנים האחרונות זוכה הלדינו לפריחה יחסית באקדמיה, ובאוניברסיטאות רבות בארץ ובחו"ל יש מחלקות ללימודי הלדינו ותרבותה. "עם זאת, כשפה מדוברת היא שפה גוועת. בעולם נותרו כ-300 אלף דוברי לדינו, ומספר זה כולל בתוכו את אלה המבינים לדינו, אך אינם דוברים את השפה".
אחד האחראים לדעיכתה של הלדינו, לדברי פרופ' אלכסנדר, הוא ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. "מה שהביא לגסיסת השפה הייתה העלאת קרנה של העברית על ידי בן גוריון. כמו כן, גם לעובדה כי יהודים רבים דוברי לדינו נספו בשואה, למשל הקהילה היהודית בסלוניקי, היה חלק נכבד בזה".
נגמר החמין, נגמרה המסיבה
בלדינו, כמו בהרבה שפות אחרות, אוכל תופס מקום של כבוד באמרות השפר, והפתגמים מעידים כספר היסטוריה פתוח, על המנהגים הרווחים בקרב קהל היעד שלהם.
"ראשי כרוב וצנוניות, לא תתני לחורגים אלא לבנים", הוא אחד מהם. לדברי פרופ' אלכסנדר, הפתגם מצביע על הנוהג הרווח לאמץ ילדים בשל תמותת יולדות בחברה היהודית דוברת הלדינו. עוד הוא מעיד, כי הכרוב והצנוניות נחשבו למאכל משובח.
פתגם המתייחס למטעם אחר הוא: "מי שיש לו בנות - יאכל סופגניות", שנאמר בשבחן של הבנות המרבות לפנק את הוריהן לעת זקנה, יותר מן הבנים.
ואם לאשכנזים יש טשולנט עם אלף פתגמים, לדוברי הלדינו את החמין, ואם "נגמר החמין - נגמרה המסיבה", כלומר, יחסים הבנויים על טובות הנאה לא מתמידים, ו"בשבת איכה, הבעל כעוס והחמין שרוף", מה שמבטא את המצב העגום של השבת שחלה לפני תשעה באב, שבה שום דבר אינו עולה יפה – לא החמין, ולא היחסים עם הבעל.
מי שמתחתנת מאהבה צפויה לדאבה
פתגם נוסף המלמד על היחס שבין גבר לאישה, ועל מודל היופי לשעתה של הלדינו, הוא "תן לי משמנים ואתן לך יופי", ולפיו, אם הגבר יכלכל בהצלחה את אשתו, וידע להעניק לה כל טוב - היא תשיב לו ביופייה. עוד מעידה האמרה על ההעדפה לנשים עבות בשר, שאומצה גם על ידי הנשים עצמן.
"בחברה המסורתית דוברת הלדינו, מעמדה של האישה היה זהה למעמדה ביהדות כולה", אומרת פרופ' אלכסנדר. "עיקר תפקידה היה בבית פנימה, והיא הייתה מחויבת בצייתנות". הפתגם "אישה ומחבת מבינות זו את זו היטב במטבח" בהחלט מדגים מהו מקומה הטבעי של האישה, ומיהם חבריה לעבודה.
אך לדברי פרופ' אלכסנדר, לעיתים ניתן למצוא סימנים של מרדנות נשית וצייתנות באותו המשפט. "כך למשל: 'כשבעלי אוכל - אינו רואה ואינו שומע'. על פי פירוש אחד, האישה מבקרת את בעלה, על שאינו מתעניין בסביבתו בעת האכילה. על פי הפירוש השני, האישה מתפארת בתבשיליה - בשל איכותם המשובחת, בעלה לא מצליח להתרכז בשום דבר מלבד האוכל", מפרשת אלכסנדר.
ומה לגבי אהבה? נדמה כי החברה דוברת הלדינו לא שגתה באשליות רומנטיות. "כשהעוני נכנס מהדלת, האהבה בורחת מהחלון", אמרו שם, ו"מי שמתחתנת מאהבה צפויה לדאבה". פרופ' אלכסנדר סבורה שני אלה מבטאים את העמדה הרווחת בקהילת דוברי הלדינו, כי אין לאהבה ערך כשלעצמה וכי אין בכוחה לעמוד נגד משברים.
- בסוף השבוע הקרוב, בתאריכים 25-27.4, ייערך כנס "סוף-שבוע בטעם לאדינו" במלון "לאונרדו קלאב" באילת, במעמד נשיא המדינה החמישי ויו"ר הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו מר יצחק נבון.
לפנייה לכתב/ת 
