אותן אנסו לשתוק

ערפל, זה טוב או רע?

• לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן
  

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >> 

ובאותה עת, בעזרת נשים השמיימית

אחת אחרי השנייה יתקבצו נשות המקרא. קריאות "חזק חזק" שיבקעו מעזרת הגברים יעייפו אותן, והן יוותרו אפילו על המאמץ לחייך. נסערות אך שקטות, בהכרת תודה, בגאווה וגם בקורטוב של קנאה הן יתבוננו ממרום מושבן באחיותיהן הצעירות. חלקן יצפו בעדויותיהן באינטרנט, אחרות יצטופפו וידפדפו בגיליון האחרון של "לאישה" (בשמיים מקפידים לעשות מנוי לכל העיתונים). מישהי אולי תמחה דמעה.

השראה

חבקי, חבקי ונתחבק

לכבודן של האימהות שלנו ולכבוד השתיקה שנכפתה עליהן, אני מצרפת אותן השבת לרשימת האמיצות. עשרים-ושתיים אותיות, עשרים-ושתיים אימהות מקראיות שהושתקו.

א' היא אסתר המלכה

שנדרשה לשכב עם המלך כדי להשיג ישועה, שחז"ל הגדילו את עלבונה ורקמו אודותיה סיפור לפיו הייתה שפחת מין של אחשוורוש ומרדכי גם יחד: (מגילה יג, ב): "שהייתה עומדת מחיקו של אחשוורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי", והוסיפו ועסקו בפרהסיה הלמדנית במיניותה, וקבעו ש"מי שביקש לטעום בגופה טעם בתולה - טעם, ומי שביקש לטעום בגופה טעם בעולה – טעם".

ב' היא בת יפתח

שאביה העלה אותה לעולה.

ג' היא גומר בת דבליים

שזכתה לתואר ולתפקיד 'אשת זנונים'.

ד' היא דינה

שיצאה לראות בבנות הארץ ונאנסה. חז"ל קראו לה "יצאנית".

ה' היא הגר

שפחה מצרית שסירבה להיות רק "רחם להשכרה", וגורשה בשל כך פעם אחר פעם למדבר.

ו' היא ושתי

הפמיניסטית הראשונה. האישה שסירבה "לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ". היא סולקה מהארמון ומהמגילה.

ז' היא זילפה

סתם. עוד אחת שהייתה פילגש ושפחה. וגם כל הנשים המקראיות שזכו לתואר "זונה".

ח' היא חנה

סיפור קטן על אישה עקרה שבכתה במשכן, והכהן קרא לה "שיכורה".

י' היא יעל

שהצילה את ישראל מיד סיסרא, וחז"ל, במקום להודות לה, דנו בפנטזיות מיניות אודותיה - כמה בעילות בעל אותה סיסרא: "שבע בעילות בעל אותו רשע באותו היום".

כ' היא כל הנשים המקראיות

המעטות שנזכרו בשמן, והרבות שלא זכו אפילו לשם. משרתות, פילגשים, מלכות, נסיכות ונשות הרמון שנוצלו, הושמצו ונאנסו בעולם שבו אונס לא היה אפילו חטא.

ל' היא לאה

אישה לא מספיק יפה, ולכן לא אהובה. בת שהייתה לסחורה של אביה, וכחלק מעסקה כלכלית ניתנה לגבר שלא רצה בה.

מ' היא מיכל

שנאמנותה לדוד לא עמדה לה בשעת צרה, ובשל לעג על הפטריארכיה, לא היה לה ילד עד יום מותה.

נ' היא נעמה

האישה המסתורית מהאגדות. אולי האלה הגדולה שהוקטנה וסולקה (בהצלחה כמעט מלאה) מהמקרא.

ס' היא (אם) סיסרא

אם שכולה, שיגונה היה לשיר וללעג בפי אויביה.

ע' היא ערפה

אישה זכתה לגינוי על בחירתה לדאוג לעצמה.

פ' היא פילגש בגבעה

נטשו אותה. התעללו בה. אנסו אותה. אנסו אותה. אנסו אותה. רצחו אותה. ביתרו את גופתה.

צ' היא צלפחד, בנותיו

חמש נשים שהיו צריכות לסכן הכל בשביל להשיג מעט (וכולם עוד עושים עניין מנדיבות הפטריארכיה).

ר' היא רצפה בת איה

אישה שילדיה נרצחו והוקעו בשרירותיות הרגילה של המלוכה, "ריקוד" המוות שלה לצד גופות בניה, הפך סמל לסבלה הבודד של כל אם שכולה.

ש' היא שרה

שהייתה יפה מדי. שבעלה שדאג לשלומו, שלח אותה להגן עליו במיטות זרות.

ת' היא תמר

שנבגדה על ידי יהודה, ונאלצה לגנוב את שלה.

ובבית המדרש של הטוקבקים

בשנתיים האחרונות זכיתי להיכרויות מרגשות ומלאות עניין עם נשים וגברים המכנים עצמם "אנוסים". אלה אנשים החיים בגופם בחברה החרדית, אך ליבם ואמונותיהם רחקו ממנה. חלקם עוזבים מתישהו את הקהילה החרדית, רבים אחרים לא יכולים לצאת.

הם עושים את מה שהמדינה הייתה צריכה לעשות ולא עושה. הם מצילים חיים ממש, בגוף ונפש, ועכשיו הם מגייסים גם עזרה כספית מהציבור. היכנסו ללינק, תיראו את הסרטון המרגש שלהם ותרמו להם, אפילו באופן סמלי. שירגישו שגם מחוץ לחברה החרדית יש קהילה תומכת.

שבת שלום!

לכל הטורים של רוחמה וייס

עוד על פרשת השבוע  פקודי:

• אנחנו ואתם: פעמון בתוך רימון/ הרב ישראל מאיר לאו
  
• מה לימד קורס הכתבים על הפרשה/ סיון רהב מאיר
  
• יחסי העבודה עם אלוהים/ הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי