משפחה במלכודת: שקר צף על פני הנילוס
משפחת יעקב רדופה על ידי הסודות והשקרים שצברה בחייה, ושקרים, כידוע, עלולים להתיש את המחזיקים בהם. מהשיחה בין יהודה ויוסף ניכר כי גם יעקב התעייף מהשקר המשפחתי, ואינו מאמין שבנו נטרף. אז אבא, למה לא חיפשת אותו?
סודות ושקרים ירדו לעולם כשהם כרוכים זה בזה, שכן על מנת לשמור על סוד יש להחביא אותו מאחורי חומה עבה של שקרים. חומה השקרים מתגבהת בהתאם לזמן החולף ולגודל הסוד. כשאני אומרת "סוד" אני לא מתכוונת לאינטימיות שתכליתה שמירה על פרטיות אישית, זוגית או משפחתית. האינטימיות לא מבקשת שיקיפו אותה בזר שקרים.
כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet
הסיפורים הכי חמים - בפייסבוק של ynet, וכל מה שיהודי - כאן
האינטימיות היא עמדה תרבותית, שלפיה יש דברים שנועדו לחיי הפרט, או לכמה נשמות קרובות, ולא לקהילה כולה. אדם המבקש לשמור על צניעות ואינטימיות יכול לומר: "על זה אני לא מדבר" וזו יכולה להיות אמירה כנה, שאין לה צורך בשקרים. לעומת זאת, הסוד הקרוב אל השקר, קשור להסתרה של דברים אסורים, רעים או בזויים.
האם האינטימיות עומדת להיעלם מהעולם?
תרבות הריאליטי נלחמת בתרבות האינטימיות ולפעמים נדמה שהיא יכולה לה. עיקר עניינן של תוכניות הריאליטי בטלוויזיה
אינו בגילוי סודות כמוסים (אם כי קורה שהם נחשפים אל מול עיניהן חסרות המעצורים של קברניטי הריאליטי). תרבות הריאליטי מבקשת בעיקר להפקיע את האינטימי, ולהפוך את החיים כולם לרשות הכלל.
תרבות הריאליטי מבקשת לעשות בדיוק את מה שמבקשים דיקטטורים לעשות - לבטל את הפרטיות והאינטימיות, ולהעמיד את כל החיים תחת פיקוח וביקורת. הדיקטטורה חושקת בחיינו הפרטיים לצורך פיקוח על שלמות השלטון, והריאליטי חושק בחיינו הפרטיים להשבעת הסקרנות של ההמון.
לשאלה מדוע אנו מתנגדים לשלילת האינטימיות על ידי דיקטטורים, אך משתפים פעולה עם שלילת האינטימיות של תרבות הריאליטי, יש כמה תשובות טובות, ובכל זאת החידה התרבותית-פסיכולוגית גדולה מכל התשובות גם יחד.
הסוד של משפחת יעקב
כפי שבקשתי להראות בפרשת השבוע שעבר, משפחת יעקב רדופה על ידי שדוני הסודות הפורצים מכל שלב בחייה; סוד גניבת הבכורה, סוד החלפת הכלה בחתונה, הבריחה מבית לבן בחצי הלילה, שקר התרפים שסיפרה רחל לאביה, והביא למותה טרם עת, והסוד הגדול מכולם – סוד היעלמותו של יוסף.
שוב ושוב נשאל את עצמינו מה הרוויח יעקב מגניבת הבכורה? ולמה אף שהשקר לא משתלם, בכל זאת הוא כל כך פופולרי?
האם באמת לשקר אין רגליים?
אני חושבת שבתחילת כל דרך יש לשקרים רגלי אילה קלות, אלא שעם הזמן השקרנים הולכים ומתעייפים מנטל נשיאת השקר. אנשים לא אוהבים לשקר, השקרים גורמים להם לחיות חיים לא אותנטיים, חיים שיש בהם בושה וכלימה, חיים של מנוס מעצמם.
לשקר אין רגליים, כי הן נשחקות עם השנים ועם מרוצי המנוסה. ואז, באיזשהו שלב, אדם מותש מהשקרים של עצמו והוא רוצה להניח אותם, אבל הרבה פעמים הוא לא רואה את הדרך. פליטות פה, אמירות מגומגמות, חורים גדולים מדי ברשת בהסוואה, אלו מעט מהדרכים בהן מצוקת השקר מכריעה את המשקר.
השקר של יעקב ובניו ממשיך לרקוד בארמון מצרים
בפרשת השבוע שלנו, פרשת ויגש, מפציר יהודה ביוסף שלא ישאיר אצלו את בנימין. מתוך השיחה עם יהודה מצליח יוסף לשמוע שוב כיצד מספרת לעצמה משפחתו את סיפור היעלמותו. הנה כך מצטט יהודה את דברי אביהם, יעקב: "וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ: אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי, וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה"(בראשית מד, כז-כח).
סיפור מגומגם ומבולבל שאיש לא לוקח עליו אחריות: "האחד" – כך מכנה המשפחה את יוסף מרגע היעלמותו. אין לו שם, אין לו זהות, ולכן גם אפשר לקוות שהכאב יועם: "האחד". ומה קרה ל"אחד"? הוא לא מת, הוא לא נרצח, והוא אפילו לא נטרף על ידי חיה, קרה לו משהו מעורפל. סודי. משהו שלא מדברים עליו, הוא "יצא מאתי".
מתוך הדיבור המגומגם של יעקב אנו מבינים שאפילו יעקב לא מאמין לסיפור ה'טרוף טורף'. הבנים מעולם לא אמרו ליעקב שיוסף נטרף על ידי חיה, הם הביאו לו כותונת טבולה בדם עיזים, והוא הסיק לבד ובמהירות מאכזבת: 'טרוף טורף'. כאן, בפסוק שלפנינו יעקב כאילו פולט בבלי משים את האמת המרה: יוסף לא נטרף, אני בחרתי להאמין שכך היה 'ואומר ... טרוף טורף'.
סיומו של הפסוק כבר מעיד מעל לכל ספק, שיעקב התעייף מהשקר המשפחתי, עייף מהאמונה התמה והאכזרית שבנו מת, והנה הוא אומר: "ולא ראיתיו עד עתה", כמו אומר: יש סיכוי שאראה אותו, אני יודע שיש, אני לא באמת מאמין שהוא נטרף. אז אבא, למה לא חיפשת אותו, למה?
משפחה תלמודית מתמודדת עם שקרים וסודות
ממשפחתו של יוסף נדלג על פני נהרות ושנים ונגיע אל בבל, אל משפחתו של רב (דור ראשון לחכמי התלמוד הבבלי):
"רב, היתה מצערת אותו אשתו. כאשר אמר לה עשי לי עדשים – עשתה לו חימצי (סוג של קטניות), חימצי – עשתה לו עדשים. כאשר גדל חייא בנו הפך לה (אמר לאמא ההיפך ממה שאבא ביקש). אמר לו (רב לחייא): מטיבה לך אמך. אמר לו (חייא לרב): אני הוא שהופך לה.
אמר לו (רב לחייא): זהו שאומרים אנשים: 'מי שיוצא ממך מלמדך את הטעם (מחכים אותך)'. אתה לא תעשה כך, שנאמר: 'לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר-שֶׁקֶר' (ירמיהו ט, ד)" (תלמוד בבלי, יבמות סג ע"א, מתורגם מארמית)
לפנינו זוגיות מסורתית לא מפתיעה - הגבר מופקד על הדרישות הקולינאריות והאשה מופקדת על הביצוע. הגבר רוצה מנת אוכל מסוימת, אבל בהתאם למשחק התפקידים המסורתי, הוא לא יכול להכין אותה, הוא רק יכול לדרוש אותה.
והאשה – היא לא יכולה לסרב לדרישה להכין אוכל, אבל היא יכולה להערים על בעלה. כך מתנהלים החיים הזוגיים במשפחתו של רב. והילד? ילד. חייא הוא תוצר לא מפתיע של הורים מסוכסכים, ייתכן שהוא רואה את עצמו אחראי לסכסוך, ובכל מקרה הוא לוקח על עצמו את תפקיד משכין השלום. באגדה זו מכונה חייא "בנו" ולא "בנם" אולי כיוון שהוא נוקט עמדה בסכסוך, הוא דואג לאבא.
לזכות שני ההורים יאמר שכל אחד מהם בדרכו מנסה להשאיר את הבן מחוץ לתמונת הסכסוך. האמא, שייתכן שהבינה מדוע בנה ולא בעלה אומר לה איזו ארוחה להכין, נענית לרצון בנה. היא לא תפגע ברצונות הבן בגלל הסכסוך עם האב.
גם האב, רב, ברגע שהוא מבין את המעורבות של הילד המתבגר בפתרון הסכסוך ארוך השנים, הוא משבח אותו על חכמתו, אך אוסר עליו להמשיך באותה דרך. מעניין לראות שהוא לא אוסר זאת בגלל מצוות 'כיבוד אם', אלא בגלל האיסור (הקל יותר, שאינו נמצא בעשרת הדברות, וגם לא בתורה) לשקר.
האמא מגיבה למציאות שיוצר הבן, בדרך הנשית המסורתית, בהכנת אוכל, בעוד האבא מגיב בדרך הגברית המסורתית, במילים וציטוטים. ההורים של חייא מזכירים את ההתנהגות של רבקה ויצחק בזמן גניבת הבכורה; היא מכינה אוכל, והוא מדבר ומברך. אלא שרבקה ויצחק העמיקו את האחיזה של בניהם בסכסוך המשפחתי, וההורים של חייא מחלצים את בנם ממנו.
סגירת מעגל
ברצונו לחנך את חייא, מצטט לו רב פסוק מספר ירמיהו. הפסוק בהקשרו חשוב להבנת הקשר בין אגדת חייא והוריו
לפרשת השבוע, ברמז עבה שולח רב את בנו לסיפורי יעקב ובניו, ומסביר לו ולנו ממה הוא מנסה להציל אותו (ירמיהו ט, ג-ד): "אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ: וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר"
רב ואשתו המסוכסכים, חוברים למאמץ ההורי לחסוך מבנם חיי שקרים, סודות והסתרות. הם לא יכולים לחסוך ממנו את הסכסוך המשפחתי המר, אבל הם יכולים לחסוך ממנו את הצורך להסתיר ולערום שקרים, וממה שראינו מחיי משפחת יעקב, לא יהא הדבר קל בעיניינו.
שבת שלום.