בוק לכל ילד: "אין דבר כזה ילד חרדי בטרנינג, לא קיים"
הכירו את ילדי הפוסטר החרדים - ואת הטרנד המתמשך הכי חם במגזר: הבוק המשפחתי. מה שהחל בצילומי "חלאקה" לבני השלוש התרחב לצילומי משפחות אמנותיים, שהפכו לפריט חובה בכל בית חרדי: "זה עניין של סדר עדיפויות. חרדים יוציאו על מה שחשוב להם: מוסד חינוכי, הכשרים מהודרים - ותמונות לילדים"
הטרנד הכי חם במגזר החרדי זה כבר כמה שנים הוא "בוק" משפחתי. במגזר שאינו משופע בכסף, מוכנים הורים להשקיע לעתים גם אלפי שקלים בדרך לאלבום הנכסף, והוא נכסף. זה התחיל בצילומי "חלאקה" – אותה תספורת ראשונה בגיל שלוש – וכיום חלומן של נערות חרדיות רבות הוא להיות צלמות.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
ריקי קנטרוביץ', רינה קליין וגולדי קץ הן ללא ספק מלכות בלתי מעורערות בתחום; אם תרצו, המושלות בכיפה. אבל כמותן יש עוד צלמות רבות בזרם הולך ומתגבר. בנות סמינרים מתאהבות במצלמה, גובות מחירים נמוכים בהרבה, וכך גם משפחות של "בני תורה" מכניסות את היד לכיס הלא-עמוק בדרך למזכרת הנכספת.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- השיר של היוצר החרדי הפך ללהיט בסרביה
- עשו היסטוריה: חופה חסידית ראשונה בטיימס סקוור
- דו"ח המבקר: מערך הכשרות - "ממצאים חמורים, הטעיית הציבור, מצב בלתי נסבל"
בשיחה משולשת עם ynet הן חושפות כיצד הפכו הילדים החרדים ל"ילדי פוסטר", ואיך גם הורים חילונים מוכנים להגיע עד ביתר עילית החרדית שמעבר לקו הירוק כדי לתעד את הילדים.
הכישרונות - בתוך הבית החרדי
אחת האחראיות הישירות למגמה היא רינה קליין, צעירה חרדית המחזיקה בקהל לקוחות (חרדי) מסביב לעולם. היא מעידה שכבר מגיל 12 ידעה כי תהיה צלמת, ועם תום לימודיה בסמינר למורות פתחה סטודיו – והכניסה רוח חדשה שלא הייתה מוכרת בארץ.
"זה אמנם התחיל מצילומי 'חלאקה', אבל משם זה הפך כבר למשהו אחר", מסבירה קליין, והאחרות מסכימות: "היום הורים רוצים מזכרת מהילדים. מכל הילדים. לפעמים התספורת הראשונה היא העילה לצילום, אבל גם בבתים שבהם יש רק בנות, למשל, לא מוותרים על תמונות.
"יש לי היום לקוחות שבכל שנה עושים סט חדש, ובכל פעם בקונספט אחר. גם צילומי ה'ניו בורן' נכנסו בצורה מאוד חזקה, לאחרונה. אני מצלמת אותם בתוך הסביבה הטבעית שלהם, בבית, בארוחה משפחתית, במקלחות, וגם את הבית על הדרך, מעין צילומי 'סגנון חיים' שכאלה".
אל ריקי קנטרוביץ' (30) "מעפילים" לאחרונה לא מעט ישראלים שנפלו במלכודות המתיקות שהיא מיטיבה להנציח, אך היא אומרת שעיקר הלקוחות שלה הם ללא ספק "המגזר". "אצל החרדים מה שכולם עושים, כולם עושים. אז השכנה עשתה, והיא ראתה והתלהבה, ועכשיו גם היא רוצה. ואם פעם ה'משקיענים' היו הולכים לפרג' בתל אביב בשביל איכות, היום הם הכישרונות הם בתוך הבית".
ההשראה מתחילה בילדים
קנטרוביץ' וחברותיה הן חברות רשמיות בפורומים בינלאומיים בתחום, והן מקפידות להתעדכן במגמות העולמיות. "ההשראה", היא אומרת, "היא ללא ספק מה שקורה שם".
גולדי קץ (30), בוגרת סמינר חרדי בירושלים, הייתה בכלל גרפיקאית עד שהתאהבה גם היא בעולם הצילום. "בעבר צילומי הילדים היו מאוד מקושקשים. בנו תפאורות שלמות וקש ואביזרים, ומרוב תפאורה לא ראו ילד. ואז נחשפתי לסגנון צילום הילדים האמריקני בחנויות צילום בחו"ל, עם הרקעים הלבנים, מראה שהוא מאוד נקי. הילד במרכז הפריים, והרקע לבן, וזה היה החזון שלי.
"ריקי קנטרביץ' צילמה בסגנון הזה. ראיתי את התמונות שלה וידעתי ש'כזה אני רוצה', ולכן הבאתי את הילד הראשון שלי אליה, לצילומי ה'חלאקה'. במקביל, החלטתי לעשות לו כמה צילומים בטבע. על אף שהם היו לכאורה מאוד חובבניים במבט לאחור, התוצאה הייתה מדהימה, והתגובות היו: 'תעשי הסבת מקצוע'. אז זה מה שקרה".
לתעד את הילדוּת
מה שללא כל ספק מחבר בין השלוש, מעבר לחברות האמיצה והפרגון ההדדי, הוא ללא ספק האהבה לילדים. "אני משוגעת על ילדים", מודה קליין. "הם החלק הכי כֵּיפי בעבודה". וכדי להחזיק ילדים במשך שלוש-ארבע שעות - אורך ממוצע של צילומי סט - חייבים לאהוב ילדים ולהפוך את האירוע לחוויה ילדותית מהנה למושאי הצילום עצמם.
"בכל צילום אני מתכננת פעילות חווייתית", קץ אומרת. "התהליך חשוב וצריך שהחוויה תהיה משותפת. אז אני מצלמת תמיד ילדים עם אוכל מתוק. מכינים לימונדה ביחד, מלקקים גלידה. את ההנאה רואים בתמונות. אני לא מביימת אלא נותנת להתרחשות את הבמה ואז מתעדת אותה.
"ביום הולדת שנה של הילד שלי עשיתי מסיבה בקונספט של צבעי הקשת. ביקשתי מכל הילדים שהגיעו לאירוע שיבואו בבגדים לבנים. היו תמונות מדהימות, אבל הילדים נהנו לא פחות. היום הסטודיו הופך לשולי, וצילומי חוץ תופסים יותר מקום. זה אמנם דורש מומחיות הרבה יותר גדולה בשביל להשיג את התמונות האיכותיות, אבל התוצאה מדהימה ומשתלמת. אני תמיד מחפשת פינות חן לא מוכרות, בלי יותר מדי קהל. עושים פיקניק, מארגנים משחק, מעיפים בוץ, מתלכלכים, והתמונות שיוצאות זה הילדוּת במיטבה".
קליין מציינת כי גם אם הילד עם שריטה או חבורה, בנפלאות הפוטושופ ייעלם הכל: "אפשר להוריד בעריכה אם רוצים - ואפשר גם לא. אני מקפידה על העמדה נכונה, אבל שיראו שחרור וחיבוקים ומשחקים. בסופו של התהליך יש שני סוגים של תמונות: יש את הקלאסיות שנותנים לסבתא לשים במסגרת כסף בסלון, ויש את השובבות, שבכל פעם שנראה אותן יצוץ החיוך בזווית הפה".
כסף? הכירו את מעמד הביניים החרדי
מה שהחל מצילומי ילדים, בחסות האמא - הפך לצילומי משפחה, כאשר גם האב נכנס לפריים. וגם זה לא מובן מאליו. "זה לא קורה תמיד, אבל זה אכן קורה יותר ויותר", מספרת קנטרוביץ'. "ההורים מבקשים תמונות ביחד, ולפעמים מגלים במבוכה שמאז החתונה לא הייתה להם תמונה משותפת. רק שניהם, לבד. אגב, זה משפט שחוזר על עצמו. הרגע הזה שהאבא שם נוכח, זה פשוט כיף. יש אווירה מאוד משפחתית שמונצחת כמובן בעזרת המצלמה".
אם תהיתם איך מגזר שבו אחוזי עוני גבוהים כל כך, יכול להרשות לעצמו פינוק לא זול בעליל, במחירים שנעים מ-2,000 שקלים צפונה – הכירו את מעמד הביניים החרדי. לדברי השלישייה - רקמה מבשרו של המגזר, כזכור - מדובר בשכבה הולכת וגדלה של חרדים, שבהחלט יכולה לעמוד בסכומים הללו בלי להניד עפעף.
"זה לא רק התמונות עצמן", מבהירה קנטרוביץ'. "לכל סט צילומים מגיעים עם מזוודה של לפחות שלוש הופעות שונות, שרובן המוחלט נקנו במיוחד עבור הצילומים האלה. אני שולחת להורים קובץ של בגדים מומלצים לצילומים. יש אמהות ששולחות לי תוך כדי הקניות תמונות של בגדים ומתייעצות איתי על הצבעים. כך שזה ממש לא רק עלות התמונות עצמן".
"חשוב להבין שאלה ילדים מתוקתקים באופן טבעי", היא מוסיפה. "יש בארון שלהם מראה קז'ואל, ויש מראה יותר אלגנטי. הכל מחושב עד הפפיון. במגזר החרדי, ככלל, לא מוותרים על בגדים איכותיים. את מוזמנת לקפוץ לסניף של 'זארה' בקניון מלחה, ומי נמצאות שם? חרדיות". קץ מסכימה: "גם לגן שולחים ילד לבוש היטב. אין ילד חרדי בטרנינג, לא קיים".
"בסופו של דבר", אומרת קנטרוביץ', "זה עניין של סדר עדיפויות. חרדים יוציאו על מה שחשוב להם: מוסד חינוכי, הכשרים מהודרים - ותמונות לילדים. אנחנו לא מדברים פה על אברך וקופאית בסופר, אלא על בעלי מקצועות חופשיים שיש להם מאיפה. אז הם לא ייסעו לחו"ל פעמיים באותה השנה, ויוציאו על זה".
"מכירה אנשים שחוסכים בשביל זה"
אפרת רז, אם לארבעה בנים, לא מוותרת על סשן צילומים לילדים אחת לתקופה. "אני מגיעה כי התוצאה מושלמת, וזו מזכרת שתישאר איתנו לכל החיים", היא מסבירה. "הילדים גדלים, מִשתנים, וזה מה שנשאר. כל מי שרואה את התמונות לא מפסיק להתפעל".
"אני הגעתי לריקי (קנטרוביץ') לחלאקה של הבן הגדול. היו המון חששות. לא ידעתי איך הילד ישתף פעולה. אבל התוצאה הייתה מעל לכל דמיון, ומשם רציתי הלאה. בקיץ האחרון עשינו סשן נוסף (ורביעי במספר) של תמונות. היום כשאני קונה להם בגדים, אני כבר אומרת, 'חבל לא לצלם אותם עם זה'. התמונות נמצאות בחדרים של הילדים ובגלריית התמונות בכניסה לבית, וכל פעם שאני עוברת מולן אני מתפעלת מחדש".
איך את מסבירה את הטרנד הזה של "בוק לכל ילד"?
"זה לגמרי התחיל בחו"ל אבל נכנס בענק. נכון שלא לכל אחד יש את התקציב לצלמות האלה, אז יש צלמות נוספות בשוק ויש מזכרת יפה. ויש גם מי שחוסך. אישית אני מכירה אנשים שחסכו תקופה ארוכה בשביל להרשות לעצמם את זה".
