נשות המהפכה: רעידת האדמה של הציבור הדתי

מה קורה כאשר נשים דתיות מתחילות לתפוס מקום בעולם הדתי? לא הערת שוליים, לא קוריוז, אלא מקום של ממש – בבית הכנסת, בבית המדרש, בקהילה ובזירה הציבורית. ומה קורה כשעשרות אלפי נשים פמיניסטיות-דתיות מתחילות להשמיע את קולן, לנסח ביד חופשית ובאופן פומבי את הכאבים, ההתלבטויות, ההישגים והחששות שלהן? כשהן מוצאות אחת את השנייה? התשובה, בעבור רבות, היא: גאולה.

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

קראו עוד בערוץ היהדות :

• ההפסד כולו שלנו: החרדים נאבקים על השבת בשבילכם/ אריה ארליך
• הרב דרוקמן: הציונות הדתית היא לא סוג-ב'
  

אחת ולתמיד: מה זה אלוהים - ואיפה הוא נמצא

כך נולדו הדתיות החדשות – רדיקליות או שמרניות, "דוסיות" או "לייטיות", שמבקשות להרגיש בנות בית בעולמה של תורה ומתעקשות לדבר בשפה דתית על המהפכה הנשית. הספר "הדתיות החדשות" שיצא עכשיו בהוצאת "ידיעות ספרים" מביא את סיפורן של הנשים הללו, העושות את דרכן מן השוליים אל המרכז ומשפיעה באופן עמוק על המרקם העדין של הציונות הדתית.

פתאום, זה על השולחן

הפמיניזם הדתי נתפס לאורך שנים כמועדון סגור ושולי – אליטיסטי, משכיל, ירושלמי, אשכנזי ומעט מנומנם. בקרב המיינסטרים של הציונות הדתית הוא נחשב למוקצה מחמת מיאוס. והנה, מה שרחש מתחת לפני השטח פרץ סוף-סוף והחל מניב פרי. אל המרחב החדש הצטרפו בפרץ אדיר נשים ממגוון רחב יחסית של קהילות ומרקמים חברתיים.

נשות המהפכה

הפמיניזם הדתי החל את המסע שלו מן השוליים אל המרכז מן הרגע שהגיע אל הרשתות החברתיות. מדובר בנקודת מפנה משמעותית בעיקר בגלל הרחבת השורות שהיא מייצרת. בקרב הזרם המרכזי של האורתודוכסיה, המילה פמיניזם עודנה מילה גסה. הרתיעה, הניכור והפחד מפני השקפת העולם הזו הובילו להתנגדויות חריפות מאוד, לחרמות ולנתק.

מרגע שהנושא הפך לפומבי, וכל עין יכולה לשזוף כל דיון - הפך הדיאלוג לנפוץ ולענייני יותר. למרות שעדיין לא מדובר באחוז גדול מהאוכלוסייה הציונית-דתית, הרי שמנהיגים, רבנים, מחנכים ומחנכות ומובילי דעת קהל מצאו עצמם נדרשים לתת מענה לצורכי הציבור שעלו בשיח הפמיניסטי.

היו רבים, רבים מאוד, שגם אם לא הזדהו עם הדרך הפמיניסטית-דתית כולה, בהחלט עסקו באופן ענייני בשאלות שהיא מעוררת. למשל: כיצד יש לנהוג בדמות סמכותית מבחינה רוחנית שחשודה בעבירות מין? איזה מענה רוחני הקהילה מציעה למי שחשקה נפשה בתורה? כיצד אפשר לסייע לזוגות טריים, לרווקות ולרווקים, לבנות מיניות בריאה ומאושרת? השאלות הללו שנחשבו בעבר לטאבו, נידונות היום בקהילות רבות מספור, וגם מי שמתנער מהתווית הפמיניסטית מוצא עצמו מהרהר בהן.

עוצמות של צער ותקווה

בכל פעם כשהתיישבתי מול מרואיינת והיא החלה לפתוח את לבה, הופתעתי מעוצמת הצער והתקווה שהיא שידרה. שתי התחושות הדומיננטיות והסותרות הללו דרו בכל השיחות בכפיפה אחת, בכל פעם במלבוש שונה. נשים צעירות ומבוגרות, שמרניות או רדיקליות תיארו באופן מעורר השתאות את המרחב שבין הלב לשכל. בין ההכרה המפוכחת כל כך במגבלות – הטכניים, ההלכתיים, החברתיים והמשפחתיים - לבין השאיפה של הרוח, שאיפה שאין לה גבולות או מידה.

התיאור של הכפילות התמידית הזו, אל מול השאלה כיצד ראוי לנהוג, או כיצד הייתי רוצה שינהגו בי, היא ככל הנראה חלק מובנה בפרדוקס הפמיניסטי-דתי.

תנועת המטוטלת זזה, והמנעד שלה התרחב פי-כמה. מה שנחשב בעבר לשוליים הפך אט-אט למרכז. למרות שהפמיניסטיות הדתיות עדיין מעוררות אנטגוניזם בלא מעט חוגים, נראה כי שני הצדדים בדיון הצליחו לשכלל את דעותיהם לכדי תפיסת עולם מנוסחת יותר, מורכבת יותר, ועם היכרות מוצלחת יותר של הצד השני.

לצאת מהשוליים למרכז - בכל התחומים

המפנה מן השוליים אל המרכז לא קורה ביום אחד, אבל הוא כבר החל. עכשיו השאלה היא לאן הוא יוביל. ישנם תהליכים שכבר התבססו דיים, וכעת הם רק מתרחבים ומעמיקים, כמו לימוד תורה לנשים. עשרות שנים של עבודת שטח מאומצת הניבו פרי, ולימוד תורה ברמה גבוהה הופך לנפוץ ולמבוקש גם במקומות שמרניים יחסית. ייתכן שהבסיס לכל שינוי משמעותי שיחזיק מעמד לאורך זמן נעוץ בלימוד התורה. הכרת השפה, המקורות ואופן הדיון לעומק הם הכרחיים, כיוון שאלה הכלים המרכזיים שמעצבים את חייהן של קהילות דתיות.

חן ארצי סרור

ישנם תחומים שבהם המעבר מהשתקה מוחלטת לטרנד שתופס תאוצה היה מהיר ומגוון באופן מעורר השתאות. כך, היחס לגוף השתנה ב-180 מעלות מרגע שהסכר נפרץ: גם בעיסוק בצד הבריא, המשמח והמענג של המיניות, וגם בהתמודדות עם הצד האלים והאפל של פגיעות מיניות. התחומים הללו החלו לצבור תאוצה בחוגים פמיניסטיים סגורים ואפילו סודיים, ותוך זמן קצר הפכו לנפוצים ולנגישים.

מדריכות (ואפילו מדריכים) למיניות בריאה עובדות מסביב לשעון ומספקות סדנאות, הרצאות ואביזרים נדרשים. זכויותיהן של טובלות כבר לא נרמסות ברגל גסה. הורים מחפשים כל הזמן סדנאות מוגנות שילמדו אותם כיצד לשמור על ילדיהם מפני פגיעה וכיצד לסייע אם משהו כזה מתרחש. נפגעות (ונפגעים) מרגישות יותר ביטחון לספר, לפתוח, להתלונן. חשודים סופגים אש גם בתוך המחנה הדתי-לאומי. למרות הנטייה להגן על "אנשי שלומנו" (מנהג נלוז שמצוי בכל מגזר במידה כזו או אחרת) – הדרישה לשינוי עמדות מורגשת ומובלת על ידי נשות המגזר. השינויים הללו התרחשו בפרק זמן קצר יחסית.

ויש גם לאן לשאוף

בתחומים אחרים ישנה התפתחות מואצת בשוליים, ואטית ומדודה במיינסטרים – כמו היחס לקיום "מצוות עשה שהזמן גרמן" על ידי נשים בפרהסיה. קצב הגידול של המניינים המשותפים גבוה מאוד, אך הם עדיין קומץ זעום בין בתי הכנסת המזוהים עם הציונות הדתית.

בקהילות רבות ישנן התאמות נקודתיות של עזרות הנשים, חגיגות בת המצווה או ציון חגים כמו שמחת תורה ופורים, ובכל זאת ההבדלים גדולים. בעיר סטנדרטית אחת בשמחת תורה יכול להתקיים מניין משותף וקריאה בתורה בתפילת נשים, אך ברוב בתי הכנסת נשים עדיין תיאבקנה על הזכות לרקוד או לגעת בספר תורה.

"הדתיות החדשות", עטיפת הספר

כאשר נאבקו הסופרג'יסטיות על זכות הבחירה לנשים בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, הן נחשבו לרדיקליות והמאבק שלהן התקבל בבוז עמוק. לאחר מכן, כשנשים נאבקו על מנת שתוכלנה ללמוד באוניברסיטה, היו מי שהציעו לעשות זאת באופן הדרגתי ולפתוח את הלימודים הגבוהים לחלק מהנשים בלבד. כל מאבק שנחשב בזמנו לרדיקלי, הפך עם השנים להישג בנאלי.

ימים יגידו כיצד יתנהלו חייהן של נשים יהודיות-דתיות בעוד כעשור, או בעוד מאה שנה, אך אין ספק שהתקופה שלנו תיחשב לתקופה מכוננת בעיצובו של המגזר הדתי-לאומי. המחשבה הפמיניסטית נועדה לשחרר גברים ונשים כאחד מהבניות שעלולות להפוך לכלא. דיאלוג, שיתוף פעולה והכרה בעוול שנעשה לאחר הם כלים הכרחיים לתיקון.