לחיות ביחד, להתפלל ביחד: מחזור ynet ליום הכיפורים

יש שמתפללים ויש שמייחלים, יש שמחזיקים בספר התפילות ויש שכותבים להם אחד, יש שעונים לחש ויש שלובשים צעקה – אבל אין מי שאינו צריך את זמן הבקשות. במרוץ החיים הבלתי אפשרי מצטברים הצרכים השקטים וחוסמים אט-אט את עורקי החיים. אבל יום אחד ניתן לנו כדי לפתוח הכול. לזכור לבקש, לדבר, למחול.

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

• מיוחד: זמני החג, טיפים לצום קל - וכל מה שרציתם לדעת על יום כיפור
  

וכך מרחפות התפילות והתקוות באוויר ומשנות את התדר, ומתוך הסליחות אנחנו מתרככים, ונמשך בינינו חוט של חסד דווקא ביום הדין, ומזכיר לנו שלמרות המחלוקות, למרות הקיטובים, אנשים אחים אנחנו.

כמדי שנה בחרנו לאסוף את המילים הטובות, המייחלות והמנחמות לפרויקט תפילות נרחב שמדבר את הישן והחדש, כדי שכל אחד יוכל לשמוע בו את ההד האישי. אז בין אם אתם צמים - ובין אם לאו, בדרך לבית הכנסת - או בד' אמות של ביתכם, אתם מוזמנים להתחבר לתפילות החדשות או העתיקות; להתפלל מתוך לבם של הכותבים, מתוך לבכם שלכם, או מפסקול התפילות שנצרבו ב-DNA של הנשמה היהודית, ושילבנו כאן לפי הסדר המובא במחזור.

כל נִדרֵי

התפילה שפותחת את יום הכיפורים (בקרב עדות אשכנז) איננה החשובה ביותר במחזור התפילות, אך העובדה שהיא נאמרת באותו הניגון דורות על גבי דורות, בערבות קהילתית הדדית – פותחת שערי לב. ובוודאי ששערי שמים.

הקהל גודש את בית הכנסת בגלים לבנים, והחזן פותח – תחילה בשקט ואחר כך בעוצמה: על כל הנדרים והאיסורים והשבועות שנדרנו ושנשבענו ושהחרמנו ושאסרנו על נפשותינו – אנו מתחרטים (אגב, אם נדרתם נדרים מפורשים, כדאי שלא תסמכו על הנוסח הזה בלבד, אבל אתם יכולים בהחלט ליהנות גם מהביצוע הקלאסי של מרדכי בן דוד, כאן, והצליל העתיק בשילוב מופלא של תחושת אולם ובית כנסת, עם החזן הצבאי הראשי, שי אברמסון - כאן).

בחרנו להגיש לכם את הביצוע החזני-קלאסי של נתנאל הרשטיק, בקונצרט מיוחד שהפיק דניאל הרט עבור ה-PBS בבית הכנסת הפורטגזי העתיק באמסטרדם, שבו לא עושים שימוש בתאורת חשמל וגם אין חימום (לכן הקהל יושב במעילים וצעיפים בקור החורפי של הולנד). התאורה מופקת מאלף נרות שהוצבו בחלל, מה שתרם לדרמטיות יוצאת הדופן של האירוע. שלושה ביצועים, כנגד שלוש הפעמים שהתפילה נאמרת.

לך אלי

יעלה תחנוננו

כך ניתן האות לפתיחת קטעי הסליחות בקהילות אשכנז. כיאה וכיאות לפיוט במעמדו, זכה "יעלה תחנוננו" ללא פחות מעשרה אזכורי לחנים באתר הזמנה לפיוט - לא כולל הלחן הפופולרי עד מאוד, שמבצעת המוזיקאית אודהליה ברלין, ולא כולל הביצוע המרגש של החזן ג'וזף גולד והנערה ניקול ווסט בבית הכנסת "סיני", שאנו מעלים כאן שוב, כמדי שנה. זה פשוט לא נמאס.

הנשמה לך

באחד מקטעי הסליחות הארוכים ביותר - "שומע תפילה" - מקובצים כמה עשרות פסוקים שהולחמו והולחנו. כנראה שאין בית כנסת ששר את כולם אל תוך הבוקר (בכל זאת, יום כיפור). אבל בלי טעימה פופולרית, אי אפשר - כאן בקטע נוסטלגי ששרו אהוד בנאי עם הרב פרומן ז"ל:

כי הנה כחומר

לתפילות יום הכיפורים שיאים רבים. הפיוט "כי הנה כחומר ביד היוצר", הנאמר בקהילות אשכנז במטרה להדגיש את אפסותו של האדם - הוא, ללא ספק, אחד הבולטים שבהם. אודהליה ברלין מרגשת כאן עם לחן ידוע של רבי שלום חריטנוב - ונתן גושן נותן פה ביצוע חדש ללחן הישן.

כי אנו עמך

זהו פיוט המקדים את הווידוי בציבור, שייאמר מעתה - ולאורך כל התפילות, עד נעילה. אין פלא ששרים אותו בלחנים שונים. הנה הביצוע של ישראל ויליגר. ואם כבר נכנסנו לווידוי, קבלו גם את החזן יוסל'ה רוזנבלט שר את "על חטא".

שאו שערים

רגע לפני הקדיש (כאן בביצוע חסידי ), נפרדים מתפילת ערבית עם פרק כ"ד מתהילים שנפתח במילים "לדוד מזמור". הלחן לפסוק "שאו שערים" מתוכו מיוחס לחזן שמואל נאומבורג מהמאה ה-19, אם כי חוקר החזנות עקיבא צימרמן טוען שמקורו של הלחן, המושר ברוב הוד והדר בבתי הכנסת, הוא בכלל בקרקס של פריז. וסליחה אם קלקלנו לכם. 

מנגינת הקדיש של תפילת נעילה מלאת הוד ויראה, אך המילים הן אותן המילים כבר מאות בשנים: "עושה השלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל".

התפילה הפותחת את תפילות היום. אחרי אדון עולם הסטנדרטי אך המרגש תמיד, פסוקי דזמרה על תוספותיהם ותפילת העמידה, פותח שליח הציבור בנוסח המיוחד לחגי תשרי. מי שמצטרף לתפילות הימים הנוראים כמבקר לרגע, עלול למצוא עצמו אבוד בין דפי המחזור בשלב זה.

לפיכך, הוחלט בארגון "קשר תרבות יהודית", להוציא אלבום שירי תפילה ליום הכיפורים. מיכאל סיטבון – האיש והקול שמאחורי האלבום "שעת נעילה" – בסך הכול רוצה שכל אחד יוכל להרגיש בבית, ולהתחבר למילים שמאחורי הניגון. למשל, לפתיחה של שליח הציבור:

(תרגום מספרדית: מור קדישזון)

קדושה

כשמה כן היא – החלק הקדוש ביותר בתפילה, הנאמר בעמידת דום. "נקדישך ונעריצך" בשחרית ו"כתר" במוסף (ובשחרית, בחלק מן הקהילות), מעוררות הוד מעצם פסוקיהן המתארים את הנעשה בעולמות עליונים. כאן בנוסח עדות המזרח – וכאן בנוסח האהוב והפופולרי של קרליבך , הנאמר כיום בבתי כנסת רבים.

לתפילה המלאה - לחצו על התמונה  

והביאותים אל הר קודשי

ללא ספק אחד מקטעי התפילה המושרים (והאהובים) ביותר. אם שפר עליכם גורלכם ושליח הציבור בחר בביצוע של "שעת נעילה", קיבלתם תחליף מצוין לקפה, שיפיח חיים גם בעצמות היבשות שטרם הצליחו להתעורר.

אדון הסליחות

מה לא נכתב (או הושר) על פיוט הסליחות האולטימטיבי, נחלתם הבלעדית של בני עדות המזרח - בטח ובטח שביום הכיפורים. בעוד יוצאי אשכנז נאנקים ומסלדים פיוטי נשמה, מלמדים אחינו הספרדים איך צוברים נקודות (ובקלות) אצל כיסא הכבוד. התרגשנו עם בני וגד (אבא ובן) אלבז, שלקחו את הפיוט הקלאסי בגרוב, השתאינו מול האומץ של יהונתן רזאל להלחין את נכס צאן הברזל הזה - אבל מה שעשה לנו את זה יותר מכל, הוא הביצוע המקסים שהוציאה דווקא התנועה המסורתית.

בבתי כנסת רבים נוהגים להגיד תפילה לשלום השבויים והנעדרים, מיד לאחר התפילה לשלום המדינה ומי שברך לחיילי צה"ל.

אזכרת הנשמות היא החלק האחרון שמפריד בין תפילת השחרית למוסף של יום כיפור, רגע לפני שמחזירים לארון הקודש את ספרי התורה. גם עבור מי שמחכה מחוץ לבית הכנסת, יש במעמד הזה הכנה של הנפש לתפילות שיבואו על ולמען הנפש.

הנני העני ממעש

רגע לפני תפילת העמידה הנאמרת בלחש, מתייצב שליח הציבור בקהילות אשכנז, ומפיל תחינה אישית שיהיה מתווך ראוי להעברת התפילות. אף שמדובר בנוסח חזנות לבעל התפילה בלבד, שמור לו מקום של כבוד בכותל הדמעות של התפילות. כך זה נשמע בביצועו של החזן האגדי, יוסל'ה רוזנבלט .

ונתנה תוקף

כנראה התפילה המרגשת מכולן. "ונתנה תוקף" (כאן בביצוע מסורתי של החזן חיים אדלר ) פותחת את סדר הקדושה בקהילות אשכנז, ואת תפילת מוסף כולה – בקהילות ספרד. בניגוד לפיוטים שונים ומשונים, המקפידים על חריזה הדוקה ועברית של בית מרקחת בברלין, "ונתנה תוקף" מדברת הישר ללב, בשפה שכל דובר עברית מבין היטב: שפת יום הדין.

• ונתנה תוקף – כתבה מיוחדת ב-ynet עם כל הביצועים והעיבודים
  

מעבר לתיאורים הפיגורטיביים של המתרחש בבית דין של מעלה, מפרטת התפילה אחת לאחת על מה באמת אנחנו מתחננים: על נפשותינו, על ילדינו, על הבריאות והפרנסה. וכשתפילה מצליחה להבהיר בחדות כזו את מצבנו, אחרי כשלוש שעות וחצי בבית הכנסת, זה לא ממש משנה אם חוברה - אם לאו - על ידי רבי אמנון ממגנצה שמת על קידוש השם.

רבים הביצועים המסורתיים לפיוט הפופולארי, אך זה של יאיר רוזנבלום, לכאורה יהודי שרחוק מבית הכנסת - עולה על כולם במספר ההשמעות בתוך ומחוץ לבתי הכנסת. כך הצליח לכבוש את הקיבוצניקים של בית השיטה (עם הביצוע החודר של חנוך אלבלק) ואת החסידים של בית ה' (עם הביצוע המתחנן של אברהם פריד, כאן).

"מי במים ומי באש, מי בחרב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא, מי ברעש ומי במגיפה, מי בחניקה ומי בסקילה"

אין קִצבה

אם תפתחו את המחזור בסוף "ונתנה תוקף" – תוכלו לשיר עם החזנים את ניגון חסידות מודז'יץ, שילווה בבתי כנסת רבים את תפילת "אין קצבה לשנותיך" עד "ומשלשים בשילוש קדושה בקודש". איזו דרך נפלאה להיכנס ל"קדושה" (ע"ע).

אוחילה לאל

אבל רגע לפני, אי אפשר בלי להזכיר את "וכול מאמינים" הנאמר בבתי הכנסת של עדות אשכנז (אחרי "חמול", ע"ע. מה הפלא שהתפילה האשכנזית נגמרת מאוחר כל כך?) קבלו בקישור את הביצוע הממריץ של מרדכי בן דוד, אחד מני, ובכן, הרבה מאוד לחנים, שנאמרים לא פעם באותה התפילה בשל אורכו של הפיוט.

"לאדם מערכי לב, ומהשם מענה לשון. השם שפתיי תפתח, ופי יגיד תהילתך". יחיאל נהרי פתח שפתיו בסלסול , אבל לנו נגע בלב וגם בלשון הביצוע של הרב הלל פלאי, מי שאחראי על הלחן הפופולרי ביותר, עם כמה מגדולי זמרי הנשמה היהודים - יצחק מאיר, חנן בן ארי, ויונתן ואהרן רזאל.

מראה כהן

אחד מפלאי תבל, לצד מעשה המרכבה: איך זה שפיוט אחד מעז - ואף מצליח להקפיץ קהל עייף, רעב וצמא, אחרי כארבע שעות רצופות של תפילה. את "סדר העבודה" הארוך מסיים הפיוט העליז ביותר בתפילות החג, והקהל מצטרף בגרון ניחר (מסיבות ברורות) ובדבקות.

ואם בכהנים עסקינן – קבלו את ברכת כהנים (כאן בביצוע של ליאור נרקיס), הנאמרת לקראת סוף התפילה. כל תפילה.

פרשת העקידה

בבתי הכנסת יש שנוהגים לפתוח את תפילת המנחה באמירת פרשת העקידה: אותם פסוקים שמתארים את עקידת יצחק בספר בראשית, ונחשבים כסגולה בכל תחום אפשרי - ולא רק ביום הכיפורים.

יה שמע אביונך

בבתי הכנסת של עדות המזרח תשמעו את הפיוט הנפלא הזה מסתלסל בפתיחה לסליחות, בשעת מנחה של יום כיפור. הפייטן ליאור אלמליח חיבר אותו לפיוט הסליחות הנודע "בן אדם מה לך נרדם", אף הוא של עדות המזרח - ול"אבינו מלכנו" (שעוד נגיע אליו בהמשך). כאן בביצוע אולפן מיוחד.

חמול על מעשיך

הפיוט נאמר בקהילות אשכנז לאורך כל חזרת הש"ץ, לאחר "קדושה". אבל אין ספק שבשעת המנחה - כאשר הגוף כבר תשוש - הנשמה מבקשת רחמים קצת אחרת. ולמרות התשישות, ועל אף שכבר שרנו את הפיוט הזה לפחות שלוש פעמים ביממה האחרונה - מוכנים המתפללים לשיר את התפילה בשתי המנגינות המאוד פופולאריות שלה, המתחרות ביניהן לאורך החג. מצד אחד של הבימה - אבריימי רוט, מהצד השני - אבריימי רוט, נותן לקהל את מה שהוא אוהב. אתם מוזמנים לנסות להכריע.

ועוד לא שמעתם היום את "בספר חיים", בנוסח האהוב המושר ברוב בתי הכנסת האשכנזיים. שירו איתם:

לתפילה המלאה - לחצו על התמונה  

אל נורא עלילה

הרגע הגדול הגיע, והפיוט הפותח את תפילת הנעילה בקרב עדות המזרח, מושר לרוב בלחן אחיד, מה שמייחד אותו מול פיוטים אחרים שזוכים ללחנים רבים:

פתח לנו שער

"נעילה", התפילה החמישית והאחרונה (ביום היחיד בשנה שבו מתפללים חמש תפילות), מציינת את שיאן – רגע לפני שמסתיים היום; עוד כמה דקות של תחינה לפני מתן גזר הדין. איכשהו רגע לפני הסוף, כשהגוף כבר מותש לגמרי, נמלאים פתאום בתי הכנסת בקהל רב שמבקש "נבואה שעריך". כך זה נשמע מפיו של יהורם גאון:  

עת שערי רצון

אחד הפיוטים החשובים ביותר בקרב בני עדות המזרח, המתאר את שעת העקדה מעיניהם של שני גיבורים שקטים: יצחק שעל המזבח ואמו שרה, הנעדרת הנוכחת. בקהילות מסוימות נוהגים להגיד אותו בתפילת נעילה, להזכיר זכויות, אמונה תמימה וקורבנות, ולשפוך דמעות כמים.

אבינו מלכנו

תפילה ידועה זו נאמרת בסיומן של כל תפילות שחרית ומנחה בימים הנוראים (למעט אלו שבשבת). את המילה "כותבנו" מחליפה בשלב זה המילה "חותמנו" – ובסיומה צועק הקהל כאיש אחד: "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד".

כמה מבקשות ה"אבינו מלכנו" הולחנו לאורך השנים, והן דברו תמיד אל לב המתפללים. אך הגרסה של ברברה סטרייסנד (ללחן עממי, ככל הנראה), שברה את המחיצות בין הפיוט העתיק לאזרחי העולם המערבי. גם אם לא כולם מבינים את המילים במדיסון סקוור גרדן, המנגינה מחלחלת לעצמות.

בחסידות חב"ד הפיקו קליפ לפסוק "אין לנו מלך אלא אתה" , על פי לחן המיוחס לאדמו"ר הזקן, שכבש קהלים גדולים וצעירים, ומקהלת "משפחה אחת" שמורכבת מאבות שכולים, הקליטה את "תהא השעה הזאת", בשעה שאף עין לא נותרת יבשה גם בבית הכנסת:

וככה זה נשמע בבתי הכנסת, רגע לפני הסוף:

קדיש

לקדיש של "נעילה" שמור מקום מיוחד, על תקיעות השופר במרכזו והשירה הנלהבת - "לשנה הבאה בירושלים" - בסיומו. הוא מצליח תמיד לחשמל את האווירה הטעונה מיום שלם של צום ותפילות, ואפשר למשש את המתח הקולקטיבי מתפרק באוויר. ככה זה נשמע בביצוע החסידי והמפואר של החזנים אריק מוזס, ישראל רנד, יוסף מלובני ואחרים, שמן הסתם אכלו משהו לפני ההופעה. וזו גם הזדמנות להיפרד בצער מ"מר החזנות", ד"ר מרדכי סובול, מי שמנצח על הביצוע הנפלא הזה (בתוך אלפי ביצועים אחרים) ושמובא למנוחת עולמים, ערב יום הכיפורים. "כמה יעברון וכמה ייבראון, מי יחיה ומי ימות".

גמר חתימה טובה לכולכם!

צילומים: יואב דודקביץ, טל שחר, גיל יוחנן, שרה פלוט, שרונה גיא, אלכס קולומויסקי, גלעד בר-שליו, יובל חן, גיא כהן, דנה קופל, רונן אקרמן, ישי פורת, אסף ברזינגר, ליונל אלורג', רפי דלויה ועופר מאיר.