עדשה פראית: מכות בין טיגריסים ולמור מעופף

• עדשה פראית - צפו במדור הקודם
  

שני גורי דובים חומים משחקים משחקי מלחמה בקיץ בפינלנד (צילום: WWF)  

לוויתן בלוגה פוער את הלסת שלו בים הלבן ברוסיה. על פי נתוני הארגון, הלוויתן הלבן מוגדר בסכנת הכחדה בטבע. הוא נחשב ליונק ימי חכם ובעל יכולת הפקת הבעות פנים וצלילים מיוחדים, המעניקים לו את התואר "קנרית הים". לוויתן בלוגה ממוצע עשוי להגיע לאורך של כחמישה מטרים והנקבות בדרך כלל קטנות יותר מהזכרים.

הם ניזונים בעיקר מדגים, חסילונים, סרטנים ומצויים גם במים רדודים ועמוקים. בטבע חיים לוויתני הבלוגה עד כ-35 שנה. התקשורת בין לוויתני הבלוגה עשירה בחריקות, שריקות וצווחות שונות ומאפשרת להם למצוא זה את זה וכן לחפש מזון. (צילום: WWF-Canon)

מאפימה, גורת שימפנזה צעירה מכרסמת ואוכלת פרח בקונגו. השימפנזה חולצה מחיילי צבא הממשלה בקונגו, לאחר שעברה התעללות וסבלה מרעב. ככל הנראה משפחתה של הקופה נרצחה על ידי החיילים כדי לאפשר את חטיפתה מהיער. תודות לישראלי שחילץ אותה, היא הועברה לידי ארגוני לשמירת טבע מקומיים ונשלחה לשיקום במקלט לקופים בדרום מזרח המדינה (צילום: WWF-UK)

קרקל צד ציפור בנמיביה.  הקָרָקָל, המכונה גם חתול מדבר, הקרקל נפוץ ברוב אזורי אפריקה ואסיה וחי בעיקר בשטחי ערבות ובמדבריות.  בישראל הוא מצוי בסכנת הכחדה. יש לו יכולת אתלטית מרשימה. הוא מסוגל לזנק לגובה של כשני מטרים וכך לצוד גם בעלי כנף עם כפותיו הגדולות, המצויידות בטופרים חדים. חוץ מציפורים הוא ניזון ממכרסמים קטנים, ארנבות, קיפודים ויונקים אחרים.

הקרקלים סובלים מפגיעה של בני האדם בטרף ובאזורי המחייה שלהם, ולעיתים נדרסים על ידי כלי רכב. חלקם אף נופלים קורבן לציידים בלתי חוקיים, ונתפסים במלכודות. אחד מסימני ההיכר המפורסמים של הקרקל הוא אפרכסות האוזניים הגדולות בעלות ציציות שיער שחורות, שהעניקו לו את שמו המדעי (caracal Felis) - שמשמעותו "חתול שחור אוזן". זהו שיבוש לשמו בשפה הטורקית kara gulak, שפירושו "אוזן שחורה". (צילום: WWF-Canon) 

למור צווארון שחור-לבן מזנק מעץ לעץ במדגסקר. קיפופי למור צווארון שחור-לבן, בדומה למיני למורים אחרים במדגסקר, מצויים בסכנת הכחדה כתוצאה מאובדן שטחי המחייה שלהם, צימצום בהיצע המזון, שריפות יער והתקדמות החקלאות לעבר שטחי היערות. הלמורים מאויימים גם על ידי ציד בלתי חוקי ומספרם בטבע ירד באופן דרמטי בשנים האחרונות.

למורי הצווארון נחשבים לקיפופים הגדולים ביותר בקרב מיני הלמורים, וגם לרעשנים שבחבורה. בגני חיות למורי הצווארון נהנים מתוחלת חיים של כ-20 שנה; תוחלת החיים המדוייקת שלהם בטבע אינה ידועה. על פי הערכות שונות, בטבע הם חיים כ-17 שנה בלבד. בשנת 1997 הצליחו להשיב בפעם הראשונה חמישה למורי צווארון שנולדו בגרעין רבייה (בשבי) בחזרה לשמורה טבעית במזרח מדגסקר. בישראל ניתן לצפות בהם בגן חיות בקרית מוצקין ובספארי בר"ג. (צילום: WWF-Canon)  

נמלים עוזרות לנמלה שנפצעה בקרב עם צרעה על עלה ירוק (צילום: WWF)  

פריגטה ענקית באיי גלפאגוס. זו דרכו הייחודית והצבעונית של הזכר להרשים את הנקבות באמצעות ניפוח שק עור אדום ובוהק (צילום: WWF-Canon) 

לוויתן ממין ברודס פולט אוויר ומים מפיו, לאחר שבלע כדור ענק של דגי סרדינים במפרץ באחה קליפורניה, במקסיקו. לוויתנים ממין ברודס (Bryde's), השייכים למשפחת הבלניים, נחשבים ללוויתנים מסתוריים וגדולים, המגיעים לאורך ממוצע של כ-12 מטר לזכרים ו-13 מטר לנקבות. הם שוקלים בין 12 ל-20 טון ונפוצים בעיקר באזורים טרופיים וסאב-טרופים חמימים.

ככל הנראה חיים בלהקות קטנות בנות מספר פרטים, ניזונים מפלנקטון וקיריל, דגים קטנים ומסננים את המזון הרב דרך מזיפות הפה השעירות שלהם, המשמשות כשיניים ומסייעות באכילת הטרף. בטבע אוכלוסייתם מוערכת בכ-80 אלף פרטים והאיום העיקרי שלהם הוא ציד בלתי חוקי, זיהום ימי והילכדות ברשתות דיג (צילום: WWF)

שממית ממין "Rough knobtail" באוסטרליה. נחשבת לשממית תוקפנית וגדולה, בעלת זנב קצרצר וגס שהעניק לה את שמה. היא מסוגלת לשרוד בתנאי מדבר קשים ובעלת "נביחה" קולנית שנועדה להרחיק את תוקפיה. אחת הסכנות המאיימות עליה בטבע הם בני האדם, שלוכדים אותה למטרות של סחר בזוחלים. בטבע היא ניזונה מחרקים, פרוקי רגליים שונים ואפילו מלטאות קטנות יותר (צילום: WWF-Canon)

ברדלס נקוד (צ'יטה) בריצה מהירה באפריקה. היונק היבשתי המהיר בעולם, מתמחה בציד טרפו תוך כדי ריצה. הברדלס מסוגל להגיע למהירות של עד 112 קמ"ש, אך מסוגל לרוץ לטווחים קצרים של עד 600 מטר בלבד. אם לא הצליח לצוד את טרפו במהלך המרדף המהיר, הוא יאזור כוחות ולאחר שעה קלה ינסה שוב את מזלו.

להבדיל מקרוביו במשפחת החתוליים, דוגמת האריה והנמר שנוהגים לצוד את טרפם באמצעות מארב, הברדלס מנצל את גופו האתלטי לריצות מהירות ולפניות חדות ופתאומיות במטרה להשיג את טרפו - בדרך כלל אנטילופות וצבאים, אך הוא לא יבחל בציד עגלי גנו או סייחי זברה. בקרן הטבע מעריכים כי האוכלוסיה הכללית של הברדלסים הבוגרים ב-7,500 פרטים בלבד ולכל היותר בכ-10 אלף פרטים.

כיום יש כחמישה תתי-מינים של ברדלסים המצויים בעיקר ביבשת אפריקה, אם כי נותרו אוכלוסיות זעומות גם באזור איראן ופקיסטן. המין נחשב לפגיע במיוחד כתוצאה מאובדן שטחי מחייה, התמעטות בטרף טבעי, ציד בלתי חוקי להשגת פרוותם הייחודית ואף נקמה על טריפת עדרי בקר וצאן. בשל כך ישנה להתרבות של הברדלסים בתוך המשפחה וקרבה גנטית בין ההורים, מה שמוביל לעלייה בתמותת הגורים (צילום: WWF-Canon)

להקת פלמינגו מצויה מחפשת מזון לקראת שקיעה בביצה בספרד (צילום: WWF-Spain)

כריש ממין Porbeagle בשבי בקנדה. בטבע הכרישים הללו מצויים בסכנת פגיעות. הדרישה לסניפירי כרישים למאכל ולתרופות, בשילוב עם רבייה נמוכה, גורמים לירידה במספרם בטבע. דיג יתר שגורם ללכידת הכרישים בשוגג גם מאיים עליהם (צילום: WWF) 

עיטם לבן זנב צד דגים בנורבגיה. מחצית מהאוכלוסיה העולמית של העיטמים מצויה כיום ברוסיה ונורבגיה. בישראל מצבו של העיטם בכי רע. הוא נחשב לדורס הגדול והנדיר ביותר בישראל ויש לו תפקיד משמעותי בשרשרת המזון. הוא נחשב לצייד מיומן ואגרסיבי, הניזון מדגים, צבי ביצה ושפמנונים. בנוסף, הוא צד קורמורנים ועופות אחרים.

עד אמצע שנות החמישים העיטמים דגרו בשמורת הטבע החולה ובעמק בית-שאן. כיום מוערכת האוכלוסיה שהושבה לטבע בפחות מ-10 פרטים בלבד. השנה תועד בארץ הקינון הראשון המוצלח ובמזרח התיכון מאז שנות ה-50, אך גוזליו מתו ממחלת עור קשה (צילום: WWF)   

מעוף הנמר. נמר באפריקה מרחף באוויר. הטורפים הגדולים מסוגלים לנתר עד לגובה של שישה מטרים ומיומנים בטיפוס על עצים (צילום: WWF-Canon)  

קרנף שחור בפארק הלאומי נגקורו בקניה מארח חבורת זרזירי בקר אדומי מקור. הזרזירים מסייעים לקרנף להיפטר מטפילים בעורו הגס. במהלך המאה האחרונה, אוכלוסיית הקרנפים השחורים סבלה מירידה חמורה ביותר במספרם הכולל בעולם מבין כל חמשת המינים שנותרו.

בין השנים 1970 ל-1992, אוכלוסיית הקרנפים השחורים צנחה בכ-96% ומספרם באפריקה הוערך בשנות ה-70 בכ-65 אלף פרטים. בספירה שנערכה בין השנים 1992 ל-1993, התברר כי נותרו בטבע רק 2,300 פרטים. למרות זאת, מאז 1996 המאמצים נגד צייד בלתי חוקי הניבו תוצאות חיוביות ומספרם עלה לכ-4,180 ועדיין גדל בהתמדה. מומחים משערים כי מספרם בגני החיות עומד על מספר מאות. (צילום: WWF-Canon)

שלדג גמדי יוצא מהמים לאחר שהצליח לצוד דג באגם בהונגריה (צילום: WWF)  

סוסון ים ים-תיכוני, המכונה גם סוסון ים קצר-חוטם במלטה. בעבר הוגדר סוסון הים כבעל חיים ימי בסכנת פגיעות טבע, אך כיום אין מספיק נתונים כדי לאמוד את גודל האוכלוסייה בטבע. החיות הזעירות סובלות בטבע מלכידה בשוגג ברשתות דיג וכן בלכידה מכוונת למטרות של סחר בחיות ימיות אקזוטיות (צילום: WWF)

נקבת טיגריס בנגלית בוגרת רבה עם בנה, טיגריס בן 18 חודשים בפארק לאומי בהודו. האם תוקפת את הגור ומאותתת לו שהגיעה העת לעזוב את הטריטוריה ולמצוא לו שטח משלו. על פי הערכות של קרן הטבע העולמית, נותרו בעולם כולו פחות מ-2,000 טיגריסים בנגלים לעומת 3,200 בשנת 2002. הטיגריס הבנגלי נפוץ בחמש מדינות במזרח אסיה: סין, נפאל, מיאנמר, בהוטן והודו.

בהודו קיים הריכוז הגדול ביותר של טיגריסים שמספרם הוערך עד כה ב-1,400 פרטים. סקר שנערך על ידי רשויות הטבע בהודו השנה גילה ממצאים מעודדים לגבי מצבה של אוכלוסיית הטיגריסים המקומית - בסקר נספרו לפחות 1,706 טיגריסים בנגליים. מדובר בעליה של 295 חיות לעומת 1,411 שנספרו בשנת 2007.

הגידול באוכלוסייה האנושית והתרחבות שטחי החקלאות, העצימו בשנים האחרונות את היעלמותם של הטורפים מהטבע. בעשור האחרון חלה ירידה של 40 אחוז בשטחי המחייה של הטיגריס הבנגלי בהודו. מומחים מעריכים כי אם לא ינקטו רשויות הטבע בהודו בצעדים דרסטיים להגברת האכיפה על ציד ומסחר בלתי חוקי, לטיגריס הבנגלי צפוי גורל מר ביותר. (צילום: WWF)

• עוד כתבות על חיות בר פראיות