השוואה בינלאומית: ישראל מפקירה את אזרחיה
הכבאים לא לבד. נתניהו מתגאה בניהול היעיל של המדינה, אך מספר המורים, השוטרים והאחיות בישראל נמוך באופן מבהיל גם ביחס למדינות עם רמת חיים דומה לשלנו. השירות הציבורי שלנו מתגלה כחלש, מוזנח ומקופח. אפשר אחרת
| אין כסף למורים ולשוטרים |  | אין כסף לקשישים ולרכבות | | יש כסף לפטורים ממסים | | ונתניהו מלגלג על הגויים |
השריפה בכרמל פתחה תיבת פנדורה. הכישלון בכיבוי האש עורר גל של זעם ציבורי: לכולם ברור שנעשו פאשלות קטלניות, והרשויות ממהרות להתנער מהאחריות ולהטיל אותה זו על זו. מההאשמות עולה ויכוח מכוער וישן, שנוגע לא רק לכבאים אלא לגופים ציבוריים נוספים - האם עובדי הציבור בישראל יעילים? האם הם חרוצים ומסורים, או איטיים ועצלים? והאם כישלונותיהם - כמו השריפה - הם באשמתם, או שהם נובעים מהזנחה מצד הממונים עליהם וממחסור בכוח אדם ובציוד?
לא נוכל לתת כאן תשובה לשאלת היעילות, וספק אם היא קיימת. לאזרח שמשלם מסים ומחכה בתור יש נטייה קבועה וטבעית לבוא בטענות לעובד הציבור, שלעתים הן מוצדקות ולעתים אינן. קשה למדוד יעילות ושיטות מדידה שונות נותנות תוצאות שונות. כדי למדוד צריך שיהיה גם למה להשוות, וזה עוד יותר קשה: רק מעט אזרחים קיבלו לאורך זמן רב שירות מרשויות רבות בהרבה מדינות שונות, וגם הם אינם תמיד אובייקטיביים ביחס למדינה שלהם.
אבל יש דבר שקל למדוד ולהשוות: היקף כוח האדם והשכר. האם השירות הציבורי שלנו מנופח או מצומק ביחס לעולם? האם הממשלה משקיעה בו - כלומר, בציבור, יותר או פחות מממשלות אחרות?
כדי שההשוואה תהיה הוגנת, התעלמנו ממדינות עשירות כמו ארצות הברית ודנמרק, והתמקדנו באלה שרמת חייהן דומה לשלנו, עם תוצר לנפש של 25-35 אלף דולר לשנה: קפריסין, דרום-קוריאה, צ'כיה, סלובקיה, יוון, איטליה, ספרד וניו-זילנד, ובממוצע המדינות בארגון ה-OECD, שאמנם כולל את סקנדינביה אבל גם את טורקיה ואת מקסיקו. הנתונים נמצאים באתרים רשמיים של הממשלות השונות, וגם באתר OECD.
התעלמנו מגופים קטנים כמו מכון התקנים, והתמקדנו בשלושת הגדולים והחיוניים ביותר: המשטרה , בתי הספר ומערכת הבריאות. התמונה העולה מההשוואה היא חד משמעית: הכבאים אינם לבד. השירות הציבורי שלנו הוא החלש, המוזנח והמקופח ביותר.
לפני שנה וחצי היו במדינת ישראל הסוערת והמאויימת 2.65 שוטרים על אלף תושבים. מאז, בזכות מאבק עיקש של השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', תוגברה המשטרה, וכיום יש כאן, לפי נתוני המשרד, 3.14 שוטרים לאלף נפש. השינוי מוכיח שיש טעם למאבקים כאלה, אבל ההישג אינו מספיק.
0.9 שוטרים לאלף נפש משרתים במשמר הגבול. למעשה, הם אינם שוטרים בכלל אלא חיילים. כך שבפועל, יש לנו כ-2.2 שוטרים לאלף נפש. זאת, לעומת 5.8 שוטרים לאלף נפש בצ'כיה, 5.8 באיטליה, 3.7 בסלובקיה, 3.4 בצרפת ו-2.4 בניו-זילנד השלווה והמבודדת. ממוצע ה-OECD הוא 3.25 שוטרים לנפש - ובכל שאר המדינות, כל השוטרים הם באמת שוטרים.
| מדינה | מספר שוטרים לנפש |
| ישראל ב-2008 , לא כולל מג"ב | 1.6 |
| ישראל ב-2010, לא כולל מג"ב | 2.2 |
| ניו זילנד | 2.4 |
| ממוצע ה-OECD | 3.25 |
| צרפת | 3.4 |
| איטליה | 5 |
| צ'כיה | 5.8 |
אולי זאת אחת הסיבות שהמשטרה שלנו לא ממש מתפקדת? אולי היומנאי שעונה אחרי שתי דקות גורליות והשוטר שמגיע אחרי רבע שעה אינם דפוקים וחדלי אישים, אלא פשוט עמוסים מדי? ספק אם השוטרים בצ'כיה יעילים מהשוטרים בישראל, אבל בטוח ש-5.5 שוטרים יעילים יותר מ-2.2. גם שכר השוטרים בארץ נמוך מהמקובל ב-OECD, גם אחרי תוספות השכר שקיבלו לאחרונה, וגם זה פוגע, בהכרח, ביעילות שלהם.
בתי החולים בארץ - הצפופים ב-OECD (צילום: חגי עינב)
5.5 אחיות מטפלות באלף ישראלים. מספר האחיות במקסיקו, בקוריאה וביוון נמוך יותר, אבל בשאר מדינות ה-OECD הוא גבוה יותר, כולל בטורקיה, בפולין, בהונגריה ובפורטוגל. בתי החולים בארץ הם הצפופים ב-OECD, וחולה ממוצע נשאר בהם 3.9 ימים בלבד, פחות מאשר בטורקיה ובמקסיקו, וזאת, למרות שהם מגיעים ב"חורף" הישראלי לתפוסה של 110%.
מספר הרופאים סביר אבל נמוך מממוצע ה-OECD. אם מצליבים בין הנתונים הללו ובין העובדה שתוחלת החיים בארץ היא מהגבוהות בעולם, עולה מכך שהרופאים והאחיות בישראל הם מסורים ומקצועיים במיוחד. ייתכן גם שרבים מאיתנו חבים את חייהם לעובדה שהרופאים מתחמנים את המערכת ומגדילים את כוח האדם מעבר לתקנים האבסורדים שכופה עליהם האוצר.
| מדינה | מספר כבאים למיליון איש |
| ישראל | 160 |
| קוריאה הדרומית | 600 |
| קפריסין | 1,000 |
| יוון | 800 |
| ספרד | 500 |
| צרפת | 600 |
| פולין | 800 |
| קרואטיה | 700 |
| כוויית | 700 |
בכיתה ישראלית רגילה לומדים 35 ואף 40 ילדים. הממוצע הארצי, שכולל גם את הכיתות הקטנות של החינוך המיוחד, את החינוך הפרטי האליטיסטי ואת החינוך החרדי, עומד על כ-27 תלמידים בכיתה. בצ'כיה, לעומת זאת, לומדים כ-20 תלמידים בכיתה, בספרד - 21, באיחוד האמירויות הערביות - 26. ממוצע ה-OECD הוא 21.
כל מי שאי פעם עבד בהוראה מעיד שגודל הכיתה משפיע על האווירה, רמת הקשב, איכות ההוראה וההישגים. באוצר מתעקשים שההישגים הלימודיים המבישים לא קשורים לצפיפות. הם בעלי המאה, ולכן הם יודעים הכי טוב.
בחינת בגרות בספרד. רק 21 תלמידים בכיתה (צילום: רויטרס)
המורה הישראלי מלמד יותר תלמידים אבל משתכר פחות, גם אחרי רפורמת "אופק חדש" המהוללת. הרפורמה העלתה את השכר הממוצע למורה מ-17 ל-20 אלף דולר בשנה, אבל הוא עדיין הנמוך ביותר ב-OECD. מורה צ'כי משתכר כ-50 אלף דולר לשנה ומורה ספרדי - 94 אלף דולר. שכר המורים בארץ הוא 0.8% מהתוצר הממוצע לנפש בישראל, לעומת 1.1% בצ'כיה ו-1.5% בספרד ובטורקיה. למה שמישהו ירצה ללמד כאן?
| מדינה | הוצאה (פרטית וציבורית) על חינוך - כחלק מהתוצר | הוצאה מצטברת על תלמיד במשך 12 שנה | שכר מורה לשנה | שכר ממוצע למורה ביחס לתמ"ג לנפש | מספר תלמידים ממוצע בכיתה |
| ישראל לפני "אופק חדש" | 8% | 61 אלף דולר | 13-21 אלף דולר | 0.68% | 26.7 |
| ישראל אחרי "אופק חדש" | 8.5% (אומדן) | 64 אלף דולר (אומדן) | 13-31 אלף דולר | 0.8% (אומדן) | 26.7 |
| שווייץ | 5.6% | 136 אלף דולר | 40-82 אלף דולר | 1.5% | 20.1 |
| ארצות הברית | 7.1% | 118 אלף דולר | 33-43 אלף דולר | 1% | 25, בקירוב |
| אוסטרליה | 5.8% | 92 אלף דולר | 31-43 אלף דולר | 1.2% | 25 |
| ספרד | 4.6% | 94 אלף דולר | 33-55 אלף דולר | 1.5% | 21.1 |
| בריטניה | 6.2% | 85 אלף דולר | 29-43 אלף דולר | 1.3% | 26.8 |
| יפן | 4.9% | 68 אלף דולר | 26-65 אלף דולר | 1.5% | 29 |
| צ'כיה | 4.6% | 53 אלף דולר | 18-60 אלף דולר | 1.1% | 20.3 |
| איחוד האמירויות הערביות | 1.5% | 28 אלף דולר (אומדן) | 10-60 אלף דולר | 0.7% | 26 |
| איראן | 5.5% | 16 אלף דולר (אומדן) | 3,000-3,600 דולר | 0.2% | 31 |
| מצרים | 4% | 2,500 דולר (אומדן) | 600-3,000 דולר | 0.2% | 30 |
| הרשות הפלסטינית | 2.5% | 1,800 דולר (אומדן) | 6,000 דולר | 2% | 40 ביהודה ושומרון, 55 ברצועת עזה |
ממשלת ישראל היא גם "אלופת" העולם המפותח בתופעות מבישות נוספות. סהיזוי טומודה, ששימשה כראש מחלקת עובדי ציבור בארגון העבודה הבינלאומי, אמרה ל-ynet בעבר כי "הלנת השכר ברשויות המקומיות בישראל היא תופעה מזעזעת. ישראל היא המדינה המתועשת היחידה שמלינה באופן המוני שכר של עובדי ציבור". מחקרים של ארגונים חברתיים מצאו שישראל היא מה"מובילות" ב-OECD בשימוש בעובדי קבלן וכוח אדם במשכורות רעב - בעיקר בשירות המדינה.
לצד שכונות העוני הללו, יש בשירות הציבורי שלנו גם שכונות יוקרה מנקרות עיניים. דו"ח של הבנק העולמי השווה בין חברות החשמל של ישראל, אירלנד, דרום קוריאה, צ'כיה, יוון, פורטוגל ומלזיה. שכר העובדים בחברת החשמל הישראלית, קבע הדו"ח, גבוה מכל שש המדינות האחרות בשיעור ממוצע של 38%. דו"ח של חברת הייעוץ הבינלאומית מקינזי מצא שהחברה מעסיקה כ-2,000 עובדים מיותרים. המצב בנמלים וברשות שדות התעופה דומה.
בישראל מחשיבים גם חיילים כשוטרים, וכך המספר מזנק (צילום: AFP)
כוח אדם עולה כסף וזה, כידוע, אינו גדל על העצים. האם ניתן לקצץ בשמנת ולהעביר למקומות שחסר בהם? חברת החשמל אינה מקבלת תקציב ממשלתי, אבל לו הייתה מתייעלת, הייתה יכולה להגדיל את התמלוגים שהיא משלמת למדינה. כרגע זה לא קורה מסיבות פוליטיות. היו"ר הקודם של החברה, מוטי פרידמן, פרסם ב-2007 תוכנית התייעלות אגרסיבית שנועדה לחסוך שני מיליארד שקל לשנה. התוכנית עדיין תקועה בגלל ההתכתשות בין הוועד האימתני של מיקו צרפתי, שמתנגד לכל שינוי, לאוצר שמתנה אותו בהפרטה.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הבטיח להילחם במונופולים ותקף את עובדיהם בארסיות. אבל מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי השכר הריאלי בחברת החשמל גדל בעשור האחרון בכ-27%, בשעה שהשכר הריאלי במערכת הבריאות עלה ב-10% וזה של המורים לא גדל כלל. אבל גם אם יקרה נס וחברת החשמל, הנמלים ועוד כמה גופים מפונקים יקפיאו שכר, יקצצו בתנאי הבכירים ויפטרו המוני עובדים מיותרים, הכסף לא יספיק לתיקון החוליים. שכר השרים, הח"כים, המנכ"לים, והשופטים נמוך מהמקובל בעולם המפותח, וגם אם הוא יקוצץ, מדובר במספר קטן של אנשים ובכסף קטן.
ממשלת ישראל "מתקמצנת" לא רק על שכר אלא גם על קצבאות. קצבת הזקנה בישראל - 1,100 שקל לחודש לקשיש בודד - היא הנמוכה בכל מדינות ה-OECD, פרט למקסיקו. ברוב המדינות היא גבוהה פי כמה. במרבית מדינות המערב היא גבוהה פי כמה מאשר אצלנו.
קשיש ישראלי מקבל כ-15% מהשכר הממוצע ברוטו, לעומת כ-70% באיטליה, כ-80% בפורטוגל וכ-90% ביוון ובספרד. קצבאות הזקנה בארץ מהוות רק 2.7% מהתמ"ג, לעומת 6.5% בממוצע במדינות החברות בארגון מדינות המפותחות, 5.5% בארצות הברית הקפיטליסטית ו-11% בצרפת.
| מדינה | קיצבת זיקנה ליחיד |
| ישראל | 15% מהשכר הממוצע ברוטו |
| איטליה | 70% מהשכר הממוצע ברוטו |
| פורטוגל | 80% מהשכר |
| יוון | 90% מהשכר |
ומי שאינו מאמין שיזדקן, שטרם התאשפז, שאין לו ילדים, שאינו מפחד משריפה ולא ניסה להזעיק שוטר, ולכן אינו מבין שהמדינה מזניחה אותו, כדאי שיקפוץ לתל-אביב או לירושלים ויחפש את הרכבת העירונית. את המטרו, הטראם והטרולי שדוהרים כבר עשרות שנים לא רק בפריז ובלונדון אלא גם בברצלונה, באתונה, באיסטנבול, בוורשה, בבודפשט, בסופיה ובערים עניות בקצה העולם כמו יקטרינבורג בהרי אורל שברוסיה או קרבוי-רוג שבאוקראינה.
רוב המדינות הצנועות הללו בנו את הרכבות העירוניות בתקציב ציבורי. ממשלת ישראל, בניצוח פקידי האוצר, התחכמה והחליטה להוציא אותן למכרז בשוק הפרטי. מכרזים פורסמו, חברות הוקמו, ג'ובים חולקו, כתבות נכתבו, כסף נשפך כמים ורכבת - אין.
"יש הרבה מה לייעל במגזר הציבורי", אומר ל-ynet הכלכלן הראשי של בית ההשקעות אקסלנס נשואה, שלמה מעוז. "יש בזבוז בחברת החשמל, בנמלים, בצה"ל. לא הגיוני שהשירות הצבאי לא התקצר מאז שנות ה-60', בזמן שהאוכלוסייה גדלה פי שלושה.
"יש משרדי ממשלה שהם מיותרים לגמרי, בזבוז לשמו. וכמובן: צריך לבטל את התקצוב הממשלתי לכל הישיבות החרדיות, למרות שזה כסף די קטן. אבל כל הקיצוצים לא יספיקו כדי להשלים את מה שחסר. בסך הכל, התקציב צריך לגדול, לא לקטון. המשטרה בארץ עסוקה כולה בביטחון, וצריך להקים מחדש משטרה אזרחית. ואת שכר המורים צריך לשלש, כמו שעשו בדרום קוריאה. לא להכפיל אלא לשלש".
אבל לישראל יש שתי בעיות. ראשית, המצב המדיני והמלחמות: קרוב ל-20% מהתקציב שלנו מוקדש לביטחון, לעומת כ-5% בצרפת, למשל. שנית: הילודה. 28% מתושבי ישראל הם ילדים מתחת לגיל 14, לעומת כ-13% ביפן, 14% בספרד, 13% בצ'כיה, 19% באוסטרליה ו-20% בארה"ב. אין פלא שתקציב החינוך שלנו הוא הגדול בעולם – 8.5% מהתמ"ג – אבל כל ילד מקבל הכי פחות. ישראל זקוקה, אפוא, ל-55 ז'יטונים במקום 45 כדי לתת שירותים כמקובל במדינות אחרות.
אילת. "הפטור ממע"מ הפך למיותר ועוזר לעשירים" (צילום: AP)
ניתן היה לצפות שהתקציב של ממשלת ישראל יהיה 50 ז'יטונים ושהיא תיתן שירותים קצת פחות טובים - ותגבה קצת יותר מסים. האגדה מספרת שהמסים בארץ גבוהים. זה היה נכון פעם, אבל מאז בוצע קיצוץ מסים אגרסיבי, שעדיין נמשך. שיעור המסים העקיפים בארץ - מס הכנסה וביטוח לאומי - הוא הנמוך ב-OECD, פרט למקסיקו, קוריאה ואירלנד, ועומד על 17% מהשכר הממוצע, לעומת 18% בספרד, 22% בסלובקיה, 22% בפורטוגל, 26% בממוצע ה-OECD והרבה יותר בחלק מהמדינות. מס החברות כאן הוא הנמוך ב-OECD, פרט לאירלנד.
שיעור המסים הישירים, כמו מע"מ, ארנונה ובלו הוא גבוה, אבל מתקזז עם המיסוי העקיף. מנתוני בנק ישראל עולה שההוצאה הציבורית בישראל היא 42% מהתוצר, נמוך מממוצע ה-OECD, גבוה מקוריאה (35%) ניו זילנד (41%) וארצות הברית (41%) אבל נמוך מגוש האירו (50%), פולין (45%), יוון (51%), הונגריה, איטליה ופורטוגל (52%). 42 ז'יטונים במקום 55. ז'יטון 1 נוסף בערך מתבזבז על הישיבות החרדיות, כך שנותרים לנו 41 במקום 55. מה הפלא שאין כסף?
נתניהו טוען בעקשנות שמסים נמוכים מעודדים צמיחה וכך, למעשה, מגדילים את שיעור המס הכולל. נתניהו הוא חובב ידוע של השוואות בינלאומיות, אבל מתעלם מהמסקנות שלהן: צרפת, גרמניה, ומדינות סקנדינביה גובות מסים גבוהים - יותר מ-50% מהתוצר, וכולן צומחות כבר הרבה שנים בקצב טוב יותר מארצות הברית.
"למדינה אסור לחזור לחיות בגירעון, והיא צריכה לגבות יותר מסים", אומר מעוז, "זה לא אומר שאני ואתה חייבים לשלם יותר מס הכנסה. מס הכנסה כאן הוא בסדר, לא צריך לגעת בו. אבל ספר המסים מלא, מלא, מלא בפטורים אידיוטיים ממסים שעולים לקופת המדינה עשרות מיליארדים בשנה. צריך פשוט לבטל אותם".
| מדינה | שיעור המיסוי העקיף מהשכר הממוצע |
| ישראל (מס הכנסה וביטוח לאומי) | 17% |
| ספרד | 18% |
| פורטוגל | 22% |
| סלובקיה | 22% |
| ממוצע ה-OECD | 26% |
מעוז מביא, על קצה המזלג, דוגמאות אחדות מהפטורים הללו: "הפטור ממע"מ באילת, שאולי פעם היה מוצדק, הפך למיותר לגמרי ועוזר רק לעשירים. אין גם הצדקה לפטור ממס על השכרת דירות. הממשלה מפחדת לבטל אותו כי הלוביסטים אומרים שהמס יתגלגל על השוכרים, אבל זאת טענה שסותרת את חוקי ההיצע והביקוש, מה גם שאפשר לפקח על כך. גם את הפטור ממס שבח צריך לבטל. אולי לא עכשיו, בשיא בועת הנדל"ן, אלא כשהמצב בשוק הנדל"ן יתייצב.
"צריך לחשוב מחוץ לקופסא. בריטניה הטילה מס חד-פעמי של מיליארדי ליש"ט על הבנקים וחברות התקשורת. אם חסר כסף בקופה, אז למה לא לקחת יותר מהמונופולים הללו, שעושקים את הציבור? איזה ח"כ יעיז להתנגד לחוק שייקרא 'היטל מונופולים' וייקח כמה עשרות מיליארדים מהכסף שהם לקחו מאתנו?
זיהום אוויר בשמי מפרץ חיפה. מעבר לים מישהו היה משלם עליו (צילום: ערן ובר)
"מדינות מערביות עושות המון המון כסף ממסים ומקנסות על חברות שמטמינות אשפה ומזהמות אוויר ומים. זיהמת? תשלם. כמה מזה מיושם בארץ? קרוב לאפס. גם זה בזבוז של עשרות מיליארדים. מינהל מקרקעי ישראל עושק את הציבור בקרקעות שהוא מוכר. אם כבר הוא עושה זאת, שיפסיק עם הביורוקרטיה, שימכור יותר ויכניס יותר לקופה. יש המון קרקעות במרכז הארץ שמותר לבנות בהן, ששר השיכון מנסה לשווק אותן והכול תקוע. ואולי הבזבוז הכי גדול זה כל הפטורים ממס לתעשייה - את כל חוקי עידוד השקעות הון למיניהם צריך לבטל".
אבל אז התעשיינים טוענים שחוק ההשקעות קיים גם באירופה ואסיה, ושאם הוא יבוטל הם יעבירו מפעלים לחו"ל.
"ההטבות בשלבי ביטול גם בחו"ל, והתעשיינים לא יעבירו כלום. הסיוע נולד כשמס החברות היה גבוה. היום הוא נמוך מדי, אז לפחות לא צריך לשפוך עליהם כסף".
| מדינה | שיעור הוצאות הממשלה מהתוצר |
| קוריאה | 35% |
| ניו זילנד | 41% |
| ישראל | 42% |
| פולין | 45% |
| יוון | 51% |
| הונגריה | 52% |
| איטליה | 52% |
| פורטוגל | 52% |
| צרפת | 55% |
ההטבות לתעשייה, שמעוז קורא לבטלן, הוגדלו בתקציב המדינה הבא ב-400 מיליון שקל. האוצר הסכים בלא ויכוח להוסיף להן את מה שהוא עדיין מסרב להוסיף למכבי האש. חוכמה ישראלית. וזה לא הכול. מעוז לא הזכיר את הפטור ממס עיזבון, וכמובן - את שערוריית התמלוגים, שהמדינה כמעט לא ראתה מהם שקל מאז החל השימוש בגז ב-2004.
האוצר נלחם בגבורה כדי להעלות את תמלוגי הגז, אבל זה יוצא מן הכלל המעיד על הכלל. האסטרטגיה של פקידי האוצר, ששולטים שלטון מלא על תקציב המדינה מאז 1985, היא להוריד ולבטל כמה שיותר מסים ובמקביל - לקצץ "קיצוצים כואבים" בשירות הציבורי ולהזניח אותו.
המדיניות המסוכנת של האוצר די נוחה גם לפוליטיקאים - אם הם בשלטון. לפי נתוני רשות המסים, שילם הישראלי הממוצע בתחילת העשור 1,100 שקל בחודש למס הכנסה, וכיום הוא משלם 500 שקל בחודש. רבים מאתנו נהנים בדרך כזאת או אחרת גם מהפטורים המשונים שמרגיזים את שלמה מעוז. רובנו גם מודאגים וכועסים בגלל מצב החינוך, בתי החולים, המשטרה וכעת גם הכבאות - אבל רק מעטים מוכנים לממן מכיסם את השלמת החוסרים.
כל המפלגות דורשות תוספת תקציב למשהו, אבל אף אחת אינה מעזה לדרוש הגדלת תקציב כוללת והעלאת מסים. אין פלא שרוב ראשי הממשלות נתנו לאוצר גיבוי להזניח את המדינה.
ראש הממשלה הנוכחי, שמנהל את כלכלת ישראל, במצטבר, כבר שבע שנים, תומך במדיניות האוצר באופן אידיאולוגי. נתניהו ושר האוצר שלו, יובל שטייניץ, מסתובבים בעולם בחזה נפוח מגאווה וקוצרים שבחים מבכירי הכלכלנים על ה"נס" שחוללו כאן: האיזון התקציבי נשמר בקפדנות והמסים יורדים. אלא שבעולמנו אין ארוחות חינם, ול"נס" יש מחיר: תקציב המדינה גדל בשנים האחרונות פחות מהאוכלוסייה. קוראים לזה "שמירה על תקרת ההוצאה", ובמלים אחרות: הזנחה.
גם אחרי השריפה בכרמל ודו"ח מבקר המדינה, נתניהו בטוח שזוהי המדיניות הנכונה. "יש מדינות באירופה שנמצאות על סף פשיטת רגל, ולומדות עכשיו בדרך הקשה מה שאנחנו כבר למדנו מזמן", הוא הצהיר השבוע.
למי הוא מתכוון? לאירלנד, שהוא עצמו ראה בה מודל, שהפריטה שירותים וקיצצה מסים באגרסיביות? לספרד, שתעשייתה לא מצליחה להתמודד עם הגלובליזציה? המדינה היחידה שמתאימה לטענותיו של נתניהו היא יוון. יוון נקלעה לגירעון ענק, אחרי שבמשך שנים הוציאה יותר כסף ממה שהיה לה. למזלה של יוון, היא נשענת על הגב האיתן של גרמניה וצרפת, שמבזבזות כסף כדי להציל אותה.
אתונה. יוון בזבזנית, אבל מהירת מחשבה (צילום: AFP)
אבל גם לישראל יש יותר מזל משכל. יוון הבזבזנית הרשתה לעצמה, למזלנו, לרכוש צי קטן של מטוסי כיבוי. כשהתברר ליוונים, לתדהמתם, שמרוב אחריות תקציבית אין לנו אפילו מטוס אחד, הם שלחו לנו שניים, הרבה לפני שנתניהו מצא בגוגל את הסופר-טאנקר. היוונים, כמו רוב מדינות המערב, הבינו מה שעם הספר והמנהיג שעומד בראשו מתעקשים לא להבין: תפקידה המרכזי של מדינה איננו להגיש דו"ח רבעוני רווחי ולתת תשואה לבעלי המניות, אלא להגן על אזרחיה.
בהכנת הכתבה השתתף יאיר אלטמן
לפנייה לכתב/ת 
