שתי ממשלות - ולא נהיה זול יותר
כדי להבין למה הממשלה ה-33 כשלה בהוזלת המחיה צריך לחזור אחורה, לחידלונה של הממשלה הקודמת בנושא, שהוביל למחאת יוקר המחיה. מה קרה למחירים בזמן כהונתן של שתי הממשלות, מה ניסו חבריהן לעשות לטובת הצרכן, מה הצליחו לעשות לטובת הצרכן ומהם הכשלונות המהדהדים שהביאו לכך שבעצם, לא הרבה השתנה פה מאז קיץ 2011
לאור מחאת ההמונים בקיץ 2011, בהלה קלה אחזה בממשלה ה-32 של מדינת ישראל, בראשות בנימין נתניהו. בעקבותיה, הוקמו ועדות, הוצהרו הצהרות ונוסו אי אלו נסיונות לתקן את מה שקולקל (מחירי המזון למשל) ולבנות מחדש את מה שאיש כבר לא זוכר איך בונים (דיור שווה לכל נפש למשל).
במרס 2013, נבחרה הכנסת ה-19 והורכבה ממשלת ישראל הנוכחית, מספר 33, שבימים אלה קורסת כמו אבני דומינו שמישהו דרס עם טנק. אזרחי ישראל שיצאו לרחובות ב-2011 עשויים לשאול את עצמם: האם הממשלה הנוכחית הצליחה בדבר לו ייחלנו: להוזיל את המחיה שהתייקרה כל כך?
הממשלה הקודמת, אמנם אחזה בקדנציה של 4 שנים, הישג נדיר בדמוקרטיה הישראלית, אך בתקופת חייה השתוללו מחירי הנדל"ן והמזון ופרצה מחאת האוהלים. אלו עיצבו לא מעט את דמותה של הממשלה המתפוררת הנוכחית.
הממשלה הנוכחית (גם היא בכיכובו של בנימין נתניהו שהוביל 3 ממשלות עד כה), היתה אמורה להביא לידי ביטוי, לפחות באמצעות כמה משריה, את התיעוב שחשו אזרחי ישראל כלפי התנהלות המדינה בעת שלטונה של הממשלה הקודמת. זו היתה תחושה כמעט חוצת מגזרים ודעות מדיניות: תחושה של זעם על ההתעלמות מצילו השחור, ההולך ומפחיד וגדל של יוקר המחיה.
מצביעים רבים הבינו ב-2011, שהבעיה האמיתית של ישראל היא לא ימין או שמאל מדיני, אלא הפערים החברתיים המתרחבים והעלות המתנפחת של מוצרים ושירותים, שדוחפים את אזרחי המדינה שומרי החוק, המשרתים בצבא, העובדים, אל סף של תהום כלכלית. רבים מחברי הכנסת וכמה מחברי הממשלה הנוכחית (ממפלגת "יש עתיד"), קיבלו את קולות הציבור בעיקר בשל עיוורונה של הממשלה הקודמת ויקיצתה המאוחרת למול בעיית יוקר המחיה המתעצמת.
הממשלה הקודמת הצליחה בסלולר. זהו פחות או יותר
אותה ממשלה תיזכר לטובה במונחי יוקר המחייה, בעיקר בזכות שר התקשורת דאז משה כחלון, שכפה על פלאפון, סלקום ופרטנר למכור את התשתיות שלהן למפעילים סלולריים נוספים ופורצי דרך מבחינת מחירים ובכך השאיר הרבה מאוד כסף בכיס הצרכן הישראלי.
חוץ מישועת הסלולר, ההתדרדרות היתה ברורה והורגשה בכל הוצאות משק הבית של מי שלא התמזל מזלו לגור במגדל בת"א.
הבטחות
בבחירות לכנסת ה-33, נבחרי העם התגייסו לייצג את מעמד הביניים והצהירו לא פעם ש"יפתחו את השוק לתחרות" וש"יילחמו ביוקר המחיה". רוב המפלגות בקואליציה מחזיקות בדעות כלכליות של ימין ליברלי וההצהרות האלה יצאו מקרבן. האם הן הצליחו לעמוד בהבטחה?
הנה מה שקרה ליוקר המחיה בתקופת הממשלה הקודמת והנה מה שהשיגה הממשלה הנוכחית. את התוצאות אתם ודאי חשים על בשרכם. זול לכם? קל לכם לקנות דירה? חשבון המים שלכם קטן? המשכורת שלכם עלתה?
תעריפי המים נסקו
בשלהי 2009, הרבה לפני פרוץ המחאה החברתית, הממשלה ה-32 החילה את הרפורמה במים ולצידה הריצה רשות המים את קמפיין "ישראל מתייבשת" השנוי במחלוקת. הוקמו תאגידי מים שהיו אמורים לתקן תשתיות ו"להתחרות" אלה באלה (כן, כך חשבו בוועדת גרונאו: שהצרכן ילחץ על תאגיד המים שלו להוריד מחירים למחירי התאגיד של העיר הסמוכה).
בפועל, התחלנו לשלם מע"מ על מים, מצרך בסיסי שאמור להיות מסופק על-ידי המדינה. תעריפי המים נסקו ביותר מפי 2 ואזרחים התלוננו על חשבונות מנופחים ושירות לקוחות קטסטרופלי. בתקופת הממשלה הנוכחית מחירי המים ירדו מעט ולא חזרו למחירי טרום התאגידים: ב-2009 המחיר לתעריף נמוך עמד על 4.11 שקלים למ"ק. ביולי 2013 היתה נסיקה ל-9.26 שקלים למ"ק ומאז ירידה ל-8.88 שקלים למ"ק. התעריף הגבוה עלה מ-7.795 שקלים למ"ק ב-2009 ל-14.91 שקל למ"ק ביולי 2013 וירד ל-14.29 שקל למ"ק. גם דיבורים על הורדת מחירים של 10% לא יועילו לחתוך את מחיר המים בחצי.
מחאת מחירי הדיור המליכה ח"כים ושרים - אך המחירים נותרו גבהים
ב-2011, בזכות דפני ליף, אזרחי ישראל הבינו שאין ביכולתם לקנות דירה כמו ההורים שלהם, או לשכור דירה בנוחות כמו שעשו הם עצמם או אחיהם הגדולים, בתחילת שנות האלפיים. דירת 3 חדרים בת"א שנקנתה ב-2008 ב-1.4 מיליון שקל, מחיר גבוה לכל הדעות, הכפילה פי 2.5 את מחירה ב-2013. בשאר אזורי הארץ, ההאצה הזאת היתה דומה, רק פחות זיעזעה את העו"ש. במקביל, שכר הדירה התנפח בעשרות אחוזים.
מאז, מחירי הדיור רק עלו: אם ב-2008 נדרשו כ-100 משכורות כדי לקנות דירה, ב-2014 נדרשות 144 משכורות, כך לפי נתוני בנק ישראל ויש המדברים על 190 משכורות. הממשלה הנוכחית לא הצליחה למתן את העלייה הזאת, למרות יוזמות כמו תוכנית מחיר מטרה של משרד השיכון. (בחודשים הקרובים יצאו מכרזים לאלפי יחידות דיור במודיעין, ראש העין יקנעם וערים אחרות), או חוק מע"מ אפס שניסה להריץ שר האוצר. העוסקים בתחום לא האמינו בחוק הזה, זוגות צעירים חיכו לחוק הזה והוא התהפך על גבו ומת (בינתיים) לנוכח התנפצותה של הממשלה.
ומחירי התחבורה הציבורית?
גם מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית עלו. הם עלו, קפאו שנתיים ואז עלו שוב ב-4.7%. כך למשל, נסיעה באוטובוס פנים עירוני עולה היום כמעט 7 שקלים. למי אכפת, לחברי הממשלה יש רכב, אם כי גם הדלק ידע ימים זולים יותר: בספטמבר 2012, מחיר ליטר בנזין 95 אוקטן נסק ל-8.25 שקלים בשירות עצמי. בעת כהונת הממשלה הנוכחית, מחיר הדלק אמנם ירד בתחילת דצמבר 2014 לראשונה למתחת ל-7 שקלים, ל-6.90 שקלים, אך ב-2008, יש לזכור, מחירו עמד על כ-5 שקלים בלבד וכן יש לזכור שמחיר הנפט בעולם מתרסק ואין לזה כרגע ביטוי בישראל.
מחירי המזון ירדו - לא בזכות הממשלה
כמו מחירי הדיור, גם מחירי המזון הגיעו לשיאים מגוחכים: ב-2011, גביע גבינת קוטג' נמכר ב-8 שקלים. מחאה צרכנית אמנם זעזעה את המחירים, שירדו מאוד החל מסוף 2011 והממשלה הקודמת הקימה את ועדת המזון כהצעה לפתרון. קמה הממשלה הנוכחית, עבודת הוועדה נמשכה (פגעה בעיקר ברפתנים) ומחירי המזון חזרו לשיאם ב-2013,
באין מפריע מטעם הממשלה.
הפתרונות הגיעו מהצרכנים עצמם, בלית ברירה אחרת. גם להרוויח משכורת סטגנטית, כשהכל מסביב מתייקר, גם לגדל שני ילדים, גם לקנות דירה ולשלם משכנתא וגם למלא את המקרר במצרכים כאילו היינו בשנות ה-90? לא ב-2014-2013.
בתחילה הסל של הצרכן הצטמק ומחירו נותר גבוה. לאט לאט, עם הירידה במכירות הכמותיות הגיעה גם הירידה במכירות הכספיות של הרשתות, יצרנים ויבואנים. והם, הפלא ופלא, החלו להוריד מחירים. לתוצאה החיובית הזאת אין קשר למדיניות ממשלתית, אלא להיפך, יש לה קשר ישיר לכך שהממשלה לא הצליחה להקל על העול שנושאים אזרחיה, שצמצמו את קניותיהם וגרמו לירידות מחירים בעצמם.
המחירים גם לא ירדו בזכות התחרות בין הרשתות, שהייתה דווקא עזה גם כשהן העלו מחירים. המחירים ירדו בזכות עובדה אחת פשוטה ועצובה: הצרכנים, לא רק שנחשפו למחירים המנופחים בסופר, אלא שגם הכנסתם הפנויה הצטמצמה.
תוצאה פחות טובה של שרשרת האירועים האלה: התחום הפך לפחות רווחי. רשתות התאחדו (כמעט חינם שנקנתה על-ידי יינות ביתן), סניפים נסגרו והחליפו ידיים (בעיקר של מגה אך גם של שופרסל), רשת cost 365 נסגרה (משום שנכנסה לשוק בדיוק כשסיים להיות תרנגולת שמטילה רווחי עתק). פחות רשתות = פחות תחרות = לקוחות שבויים = העלאת מחירים עתידית. אלא אם כן כל שאר התשלומים שלנו ימשיכו להכביד ואז נמשיך לקנות פחות – רע מכל הכיוונים.
הממשלה העלתה את המע"מ והארנונה
מחירי המזון התייקרו לא רק באשמת הקמעונאים והספקים, אלא גם באשמת הממשלה, שהעלתה פעמיים את המע"מ - פעם אחת מ-16% ל-17% ב-2012 (הממשלה הקודמת) ופעם נוספת מ-17% ל-18% ב-2013 (הממשלה הנוכחית). בנובמבר האחרון, הממשלה אישרה העלאות חריגות של ארנונה ל-67 רשויות מקומיות, מעבר לייקור השנתי האוטומטי של 3.6%. כן זה ייקור קבוע שמנפח את הארנונה בהדרגה. לפי הקמעונאים והספקים בשוק מוצרי הצריכה - זה היה אחד הגורמים שהביא אותם להעלות מחירים.
התייקרות סיגריות ואלכוהול
עליות מחירים נוספות היו בפריטי האסקפיזם: המס על סיגריות הועלה ואושרה רפורמת האלכוהול. כתוצאה מכך סיגריות, בירות, וודקה וארק זולים התייקרו. וויסקי יקר הוזל.
מה הממשלה כן עשתה להורדת מחירי המזון
בכל זאת היו כמה צעדים בתחום. הפחתת מכסים של שר האוצר, שלא עזרה הרבה בגבינות ובטונה, אבל גרמה לקמעונאים לייבא בעצמם יותר קורנפלקס ופסטה בזול.
שר הכלכלה בנט החליט לבדוק הטלת פיקוח מחירים על תרכובות מזון לתינוקות והוכנסו לפיקוח גבינה לבנה ושמנת מתוקה, צעד שהוזיל ב-20% את שני המוצרים לצרכן ופגע ברווחיות הגדולה שיש לחברות החלב ממוצרים אלה, שהם בעלי ביקוש קשיח.
בנוסף, נוסח חוק המזון, העוסק בין היתר בשקיפות מחירי הרשתות ובהגבלת פריסת סניפיהן. על הבעייתיות בחוק תוכלו לקרוא כאן, אך לפחות היתה פה כוונה ואין ביכולתנו לחזות את העתיד - אולי באמת בעקבות כך, יורידו את המחירים בסופר.
מחירי השופינג ירדו
אחת מנקודות האור שהצליחה להבהב במדיניות הממשלה הנוכחית, היתה ההחלטה שלא לגבות מע"מ ומכס על פריטים בייבוא אישי שנקנו בסכומים שמתחת ל-75 דולר ולאחרונה מתחו את זה ל-500 דולר. בבגדים ומוצרי אלקטרוניקה ומיחשוב: צרכנים קנו יותר בזול בזכות גישה לאתרי אינטרנט בינלאומיים והשחרור מעול המסים. בממשלה הקודמת משה כחלון הקל על ייבוא מקביל של מכשירי סלולר, בממשלה הנוכחית יאיר לפיד הקל על ייבוא אישי של כל דבר, והמודעות ההולכת וגוברת של הישראלי למצוי לעולם הקמעונאות האינסופי, המתקיים בשלל המסכים בהם הוא תוקע את עיניו רוב שעות היממה, הביאו לקניות זולות יותר.
אבל.. שער הדולר עלה
על החגיגה הזאת מעיב שער הדולר המטפס. אחרי שנים של שפל, הדולר מפלרטט בישראל עם שער של 4 שקלים. בחוודש האחרון עלה שערו ביותר מ-5%, עלייה של כ-60 אג'. העלייה המתמשכת הזאת נובעת בעיקר מהתחזקותו בשוקי הכספים בעולם אבל גם ברכישות מיליוני הדולרים של בנק ישראל בעקבות עסקאות הגז, מספקולנטים שהרוויחו כמעט 18% על רכישת דולרים בחמשת החודשים האחרונים, מאי הוודאות הפוליטית בישראל ומכך שלא אושר תקציב המדינה וגם לא יאושר בחודשים הקרובים.
עקב כך, המוצרים המיובאים מחו"ל, בין אם בייבוא אישי התייקרו ובייבוא סיטונאי עוד יתייקרו. חופשות בחו"ל התייקרו, כמו גם כרטיסי טיסה.
תשלום האגרה יבוטל
עוד בשורה טובה לצרכנים מטעם הממשלה הנוכחית, זה ביטול חובת תשלום אגרת הטלוויזיה, כחלק ממהלך לפירוק רשות השידור שיזם שר התקשורת גלעד ארדן. יש עוד זמן: הביטול ייכנס לתוקף רק בספטמבר 2015.
אי השיוויון בבריאות נמשך
בעוד שאגרת הטלוויזיה עולה לנו רק כ-350 שקל בשנה, אנחנו עדיין משלמים המון על בריאות – תרופות יקרות, בתי חולים עמוסים וקופות חולים מקרטעות עם רופאים מותשים, תורים מטורפים ורפואה פרטית משגשגת.
שרת הבריאות יעל גרמן שהתעסקה בקדנציה שלה בהוצאת הפלואור ממי הברז ובפונדקאות החליטה בסופה של סערה, למנוע את הכנסת שירותי הרפואה הפרטית מבתי החולים הציבוריים ולהציג רפורמות, בין היתר בביטוחים הרפואיים ובתורים, במטרה לנסות לרפא את השלד הקורס והשרירים המתנוונים של הרפואה הציבורית. הרפורמה הזאת תוקפא עד אחרי הבחירות.
השבוע פורסם דו"ח האי שיוויון בבריאות: יש פחות רופאים בפריפריה ותוחלת החיים קצרה שם יותר. והגרוע מכל: מאות אלפי ישראלים, 1 מ-10, מוותרים על טיפול רפואי בשל קשיים כלכליים.
השכר הממוצע לא מספיק לדירה, שכר המינימום יעלה – לא בזכות הממשלה
בעוד שהשכר הממוצע במשק גבוה מ-9,600 שקל, רוב העובדים מרוויחים פחות מכך וגם שכר כזה לא מספיק לקניית דירה או לפרנסת 3 ילדים. אמנם החילו חינוך חינם לילדים מגיל 3, אבל לילדים קטנים יותר הפתרונות יקרים ופתרון לקניית דירה בלי ליטול משכנתא אדירה – אין, כאמור. יש עלייה של כ- 2.6% בשנה בממוצע בשכר הממוצע (כפי שהיה בארבע השנים האחרונות בהתחשב בקצב גידול האוכלוסייה והצמיחה) ועלייה של כ- 5% במחיר הדירה הממוצעת.
פרס ניחומים לסיום הקדנציה: העלאת שכר המינימום - אם כי לא בזכות הממשלה. בישראל מועסקים 700 אלף עובדים בשכר מינימום. יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן ויור לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, צביקה אורן סיכמו השבוע כי שכר המינימום בכל המגזר העסקי יעלה בשלוש פעימות ב-16.2% מ-4,300 שקל ל-5,000 שקל עד 2017. ההסכם לא כולל את עובדי המדינה והגופים הציבוריים והם יוכללו בו רק אם שר הכלכלה ורה"מ יחתמו על צו הרחבה. בנוסף, יש עדיין מחלוקת עם המעסיקים, סביב חישוב השעות הנוספות.
לפנייה לכתב/ת 
