40 דברים טובים שיצאו מהמשבר הכלכלי

מה לעשות, אבל כשיש לנו יותר ירוקים בארנק, העולם הפוך להיות פחות ופחות ירוק. כשהארנק מלא אנחנו מתמכרים לגחמותינו, מזהמים יותר, פוגעים יותר בנוף וטורפים את המשאבים המוגבלים שמציע לנו הטבע כאילו אין מחר. הגיע הזמן לנקמתו של הירוק. 

פחות מכוניות זה רווח נקי לסביבה. פחות רכבי שטח זה רווח כפול 4

1. פחות מכוניות בעולם

אם פחות מכוניות בישראל יחסכו לנו שורה של סיוטים יומיומיים, הרי שפחות מכוניות בעולם, או, לפחות, ירידה קלה בהיקף המפלצתי של העלייה בשימוש במכוניות - זה רווח נקי בתשואה גבוהה לאיכות הסביבה. פחות מכוניות פירושן פחות שימוש בדלק, פחות שינוע של דלק, פחות שריפת דלק ובשורה התחתונה - פחות פליטה של דו-תחמוצת הפחמן ושאר רעות חולות מאגזוזי המכוניות לאטמוספרה של כדור הארץ.

2. טובעים בזבל, אבל פחות

החיים המודרניים הם מסע בסירה קטנה בתוך אוקיינוס סוער של זבל. אנחנו טובעים בזבל, ואנחנו נמשיך לטבוע בזבל - אבל פחות. כל קוקטייל נוצץ שמתבטל בגלל שלמישהו אין כסף להפיק אותו פירושו פחות ערימה ענקית אחת של כוסות וסכו"ם פלסטיק, צלחות חד-פעמיים ושאריות מזון וקיא שעושה את דרכה אל משאית הזבל הקרובה ומשם - לרמת חובב.

3. אולי בסוף לא יבנו בניין מכוער במקום הצריף היפה ליד הבית

אכן, מצב ענף הנדל"ן בכי רע: הטייקונים והקבלנים בזבזו את הכסף על מלונות יוקרתיים ביערות שכוחי אל במזרח סיביר, וסימונה מרמת-גן נשארה בלי פירעון לאג"ח שקנתה מהם, וגם בלי חברת בניה שתהפוך את הצריף הצנוע שסבא שלה בנה במשק העזר שלו בשנות ה-20 למגדל נוצץ ולכמה מיליוני שקלים. 

אבל כמו תמיד, יש גם מי שמרוויח: השכנים של סימונה, שנושמים לרווחה. מהרגע שבו ראו את השלטים של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה הם נכנסו לכוננות ספיגה לקראת רעש הבולדוזרים והמנופים, הלמות הפטישים, האבק, החול והצעקות, שהיו אמורים להשתלט להם על השכונה, והמפלצת שהייתה אמורה לחסום להם את הנוף - והנה, הגיע משבר כלכלי, והסיוט נגוז לו בעשן יחד עם החזרי האג"ח של הקבלן.

4. שקיות חלב במקום קרטונים

ירידה בצריכה פירושה ירידה כללית בכמות הזבל, אבל יש מוצרים שכל מי שמפסיק לצרוך אותם עושה מצווה לסביבה. קופסאות קרטון לחלב, למשל. לא ששקיות פלסטיק הן ברכה גדולה, אבל כל קופסת קרטון תופשת נפח של בסדר גודל של עשר שקיות פלסטיק, כלומר, מזהמת את הסביבה פי עשר מהן, בחישוב נדיב.

5. פחות טייק-אווי, פחות זבל

המשבר יאלץ אותנו לאכול פחות במסעדות ולרכוש פחות אוכל מוכן, ויספק לנו זמן איכות במטבח (ראה להלן). 

כל תינוק בן חודשיים מצוייד בצעצועים שיספיקו עד בית הספר היסודי

גם החידוש הזה הוא ברכה לסביבה: במקום להזמין סלט בקופסת פלסטיק בתוך שקית ניילון ולאכול אותו בסכו"ם מפלסטיק ולזרוק את כולם לאוקיינוס הזבל (ע"ע) – נתחיל לאכול בצלחת חרסינה, והחתול ילקק את השאריות.

6. פחות מכוניות בישראל

בראש הרשימה עומד המוצר הגדול, המכוער, המזהם, המזיק, והמסוכן בעולם: המכונית הפרטית. גם אם מרבית הצרכנים לא יוותרו לעולם על האוטו הראשון, הרי שחברות ההיי-טק כבר החלו לוותר בשבילם על הרכב השני. אז נכון, משפחה בת ארבע נפשות תצטרך מעכשיו להצטופף מדי בוקר עד אפס מקום בג'יפ היחיד שנותר לה, ולעשות סיבוב ענק, מהבית בפרדסיה לבית הספר בכפר יונה, משם לעבודה של האישה בנתניה ולעבודה של הבעל בכפר-סבא. אבל כמה תאונות דרכים, כמה הרוגים ופצועים, כמה כאב וסבל ייחסכו אם 1% בלבד מהמכוניות בעולם ירדו מהכביש? כמה קילומטרים של פקקי תנועה ביום? כמה שעות מסויטות של חיפוש אחר מקום חניה ייחסכו מאותם נהגים שימשיכו לנסוע ברכב?

וחוץ מזה, סוד קטן: ללכת ברגל זה יותר בריא, ולנסוע ברכבת זה יותר נוח.

7. חוזרים לארון צעצועים שפוי

הילד של המאה ה-21 הפך, שלא מבחירתו, לאספן כפייתי של צעצועים. זה מתחיל מיד עם הלידה: הסבתות מבלות שעות ארוכות בחנויות הצעצועים, ומתחרות מי מהן תביא לנכד הרך את הגאדג'טים הססגוניים, החינוכיים, החכמים וכמובן - היקרים ביותר. תינוק בן חודשיים כבר מצוייד בצעצועים שיספיקו לו עד בית הספר היסודי. בגיל שנה הוא כבר מחזיק בחדרו סניף בינוני של טויס-אר-אס. אבל - מה חבל - עד מהרה מתברר כי הצעצועים הטובים ביותר הם אלה שמעולם לא קנו לו, וכי הוא מעדיף לפתח את המוטוריקה העדינה בדרכים הישנות והטובות - לפזר את הסירים על רצפת המטבח ואת האדמה שבעציץ על הבלטות במרפסת. 

ארון הבגדים כמרקחה - המותגים היוקרתיים נעלמו

אגב אם בצעצועים עסקינן, כדאי להזכיר גם את תעשיית הצעצועים לחיות - דוגמא ביזארית של מוצר צריכה שיאה לו לעבור מן העולם. התעשייה הזאת, שאפשר להגדיר אותה כסוג מתוחכם של התעללות בחיות, מגלגלת בארה"ב לבדה שני מיליארד דולר בשנה, אבל סובלת עכשיו מירידה במכירותיה. מסתבר שאפילו האמריקנים הבינו שיש דברים שטוב לוותר עליהם.

8. האטה בסירחון המנגל

יש לקוות שהמשבר לא יביא לירידה רצינית בצריכת הבשר. אבל אם חלק ממשפחות המנפנפים הכבדים יתחילו לעשות קצת חשבון על הוצאות הבשר שלהן, תצמח מכך טובה גדולה לשכנים שלהם. בשר בישראל פירושו מנגל, ומנגל פירושו שמחה גדולה למנפנף ולבני ביתו - ועשן מחניק, ריח מזעזע ורעש בלתי נסבל לכל האחרים.

9. גמילה מחשש למיתון

מעשנים היו זן נרדף בסכנת הכחדה גם לפני המשבר הכלכלי. יש מעשנים שלא ייגמלו גם אם יסגרו להם את קיטון העישון במקום העבודה והם יאלצו לעשן בתלייה מהסולם ביציאת החירום, וגם אם המשטרה תפגיז להם את הפאב. אבל עבור מעשנים שנמצאים כיום קרוב מאוד לסף השבירה, המצב הכלכלי עשוי להיות הקש האחרון.

10. סטלנים קלים חוסכים הוצאות

כיצד ישפיע טרנד הקמצנות על נגע האלכוהול וקללת הסמים? הרעות החולות הללו הן מוצר צריכה שעולה הרבה כסף. ה"צרכנים" הכבדים של ה"שוק" הזה הם החלשים, אלה הסובלים מעוני וממצוקה נפשית. משבר כלכלי עלול להגדיל את מספרם, ובכל מקרה המכורים האמיתיים לא ייגמלו גם אם יגיעו עד פת לחם. אבל מה יעשו הצרכנים הקלים: סטלנים בני-טובים, סטודנטים ותרמילאים-לשעבר שבולעים מדי פעם אקסטה קטנה, היי-טקיסטים שמעשנים פה ושם ג'וינט אחד או שנים כדי להירגע מהלחץ, יאפים שמסניפים קצת קוק במסיבה נוצצת בקיסריה? יש מקום לתקווה שאלה יבינו שכשמהדקים את החגורה - מקצצים גם בתנאים הנלווים.

11. חוסכים על מיצים מגעילים

ימים של הידוק חגורה הם הזדמנות לחזור קצת לטבע. איזה כיף לקטוף לימון מהעץ בחצר של השכנה, לסחוט אותו, להוסיף כפית סוכר ולשתות. לא יותר טעים מהקוקטייל היקר של צבעי המאכל והחומרים המשמרים, שעוד מעז להתהדר בתארים כמו "ויטמינצ'יק", "מיץ פז" ומיץ "טרופית?"

בכלל, העלייה ברמת החיים עשתה לנו דברים משונים: אנחנו קוראים לתרכובת כימית מיץ טבעי, ומוציאים הרבה כסף כדי לקנות מים בבקבוקים. ובקבוקים, איך שלא מסתכלים על זה, הם צרה צרורה: אם לא ממחזרים אותם, הם תורמים לזיהום הסביבה, ואם ממחזרים אותם, הם תורמים למשפחות הפשע. מה יותר גרוע? ומדוע לא לחזור לשתות מים מהברז? אז מה אם יש להם טעם של כלור והם גורמים לקצת כאב בטן וטיפה סחרחורת?

12. פחות רינגטונים חדשים ומעצבנים

קולות המכשירים הניידים, הנשמעים ללא הרף ומכל עבר, מזמזמים, מצפצפים, מקרקרים, מרשרשים, מצלצלים, מנגנים, רוטטים, משקשקים ומהמהמים, הם בין הדברים המרגיזים ביותר במדינה הצפופה, הרועשת ומוכת הסלולר שלנו. האם מישהו יבטל את המנוי לנייד שלו בגלל משבר כלכלי? אין סיכוי. אבל בכל זאת, אפילו בעניין הזה מספק לנו המשבר נחמה קטנה: ייתכן שחלק מהלקוחות יגלו שאפשר לחיות גם אם לא מחליפים מסלול ומכשיר כל חודשיים. הרינגטונים המעצבנים ביותר הם הרינגטונים החדשים. אחרי חודש-חודשיים, אפשר להתרגל גם לרינגטון הכי זוועתי בעולם. פחות שדרוגים - פחות עצבים.

13. חוזרים להיות זקנים ומכוערים

גם למי שמאד אוהב את גוף האדם, עם יד על הלב: האין זה קצת משעמם ללכת ברחוב שכולו מלא נשים עם חזה גדול, רגליים חלקות ושיער בצבע אחיד - בלונדיני ושחורדיני? גילוח בלייזר, ניתוחים פלאסטיים, בוטוקס, צבע לשיער: בסוף כולנו נראה בדיוק אותו הדבר!

האם יהיו זוגות שיוותרו על השמלה הזוועתית?

מי נותן כבוד גדול יותר לאדם המבוגר - הטבע, שחנן אותו ברעמת כסף, או הספר, שמורח לו את השיער באדום, מוחק לו קמטים שהשיג בשנים של עמל ודאגה ומשכנע אותו שהוא נראה ממש, אבל ממש צעיר? ואם כבר לצבוע את השיער - למה לא לעשות מזה עוד בילוי DIY (ע"ע) קטן בבית?

14. חוזרים לשים כסף מתחת לבלטות

המסחר תזזיתי? הדולר הפכפך? האנליסטים אומרים כל יום משהו אחר? עזבו אתכם משטויות: אין כסף טוב, יפה ומרגש יותר משוליים של חבילת שטרות שמציצים מתחת לבלטה בחדר השינה. איזו רומנטיקה. איזו תחושת עצמאות וחופש. אז מה אם חצי מהמטמון זה קרונה איסלנדית, שירדה אתמול ב-70% ועכשיו כבר אין איפה להחליף אותה?

שם, בבנק, הכסף הוא לא באמת שלי. אנשים חלקלקים בחליפות ועניבות שומרים לי עליו יותר מדי טוב, מסבירים לי על תוכניות השקעה מסובכות. ראינו כבר מה הם יודעים לעשות עם הכסף. אבל כאן? העולם מתהפך, אבל אני מחזיק את השטר שלי במחבוא שלי בבית שלי! זה אמיתי! זה ש-ל-י!

15. חוזרים אל העוגה והנרות

ימי ההולדת של ילדי הגן היום נראים כמו החתונות שלפני 10 שנים, שגם הן עברו, בגדול, את גבול הטעם הטוב. אולם מפואר, מפעילים, קוסמים, מעגל מתופפים, ג'ימבורי, שחזור קרבות רומאיים בתחפושות מלאות בפארק, ומה לא. האם כל זה באמת מוסיף משהו לשמחה של ילד בן חמש?

אם אווירת המשבר תשכנע אפילו קומץ משפחות לחזור לחגוג בבית עם עוגה, נרות ובלונים, אם אפילו קומץ זוגות יחליט לוותר על הזיקוקים ועל השמלה הזוועתית, יהיה בהחלט מוצדק להגיד תודה קטנה לבנקים שקרסו ולחברות הביטוח שפשטו את הרגל.

16. יוצאים פחות, מבשלים יותר

נכון, משברים כלכליים הם מכה קשה למסעדות, לפאבים, לבתי הקפה ולכל המקומות שמתפרנסים מלמכור לנו סנדוויץ' ב-100 שקל. אבל מה אתנו? האם בזכות אווירת הקיצוצים נזכה לעמוד ערב או שנים בשבוע ליד הגז בבית, ולהעניק לעצמנו זמן איכות אינטימי בחיתוך ירקות ובחישת בלילות?

17. שובו של ה-DIY

שנות הצמיחה הכלכלית עשו מאתנו סוג של בטטות, יצורים עצלים שידיהם משמשות אך ורק לחיוג לחיצה על מקלדות. משבר כלכלי, או אפילו חשש ממשבר, הוא הזדמנות לצאת מהראש הזה ולחזור לימי ה"עשה זאת בעצמך" המופלאים. בשנות ה-70, לפני לא הרבה זמן, עוד לא היו בארץ מכונות לשטיפת מכוניות והורים תפרו לילדים בעצמם את תחפושות הפורים. האופנה הזאת חזרה עכשיו, בגדול, בארה"ב ובאירופה, וסביר להניח שהיא בדרך לכאן. נשמע רע? האם באמת תמיד נעים יותר לקנות מאשר לעשות לבד?

18. חוזרים לפרופורציות

משבר כלכלי הוא זמן נפלא לחזור לפרופורציות. אדם רגיל שזוכה בפרס של מיליון דולר - עלול לחטוף התקף לב מרוב התרגשות. מיליונר שיש לו עשרה מיליון דולר ומאבד בבת אחת תשעה מיליון - עלול להתאבד מרוב צער.

דווקא בימים שבהם אנשים מפסידים סכומי עתק, הם יכולים לפקוח את העיניים ולראות שההון הוא לא הכל בחיים. 

יש חיים מחוץ למסכים. משקיעים בלונדון

אנשים שחיים בתוך מירוץ מטורף, שמשפחתם שקופה ומחשבתם חלולה מרוב צפיה במסכי המדדים, מתקשים להאמין שהעולם ימשיך להסתובב גם אם הנאסד"ק ירד מתחת ל-300 נקודות. דווקא ימים כאלה, כשהמסכים אדומים כמו דם אך השמיים בחוץ כחולים כרגיל, יכולים ללמד אותם שהחיים נמשכים.

19. חוזרים להנאה הגדולה באמת

שופינג, בילויים, מסיבות, נהיגה, ניפנוף ועישון - כל הנאות החיים שתוארו לעיל עולות הרבה כסף. מי שינסה באמת להקטין את הוצאותיו למינימום של המינימום, יזכה להפתעה נעימה: דווקא הבילוי הגדול מכולם אינו עולה לנו גרוש. האם אווירת המשבר תביא אי-אלו זוגות לבחון את האופציה להעביר את הערב בסקס טוב, במקום לטרטר את עצמם בין מקומות בילוי יקרים? ואם כן, האם אין זו ההוכחה האמיתית שלמשבר כלכלי יש גם צדדים חיוביים?

היה, אגב, מי שלקח את הרעיון הזה רחוק יותר: הכומר האוונגליסט אד יאנג מטקסס הורה לזוגות הנשואים בקרב צאן מרעיתו, המונה 20 אלף מאמינים, לחזק את ברית הנישואים בשבעה ימים של סקס, שאותם הוא כינה "הזדווגות קהילתית". ומה הנימוק להמלצתו המרעננת של הכומר? המשבר הכלכלי, כמובן. לדברי יאנג: "נחמד לעבור מקיטורים על המצב הכלכלי, להוצאת קיטור אחרת לגמרי".

כלכלה זה עניין של היצע וביקוש. עם התפוצצותה של בועת הצרכנות הגדולה שתפחה בשנות השפע, הכוח עובר לידי הצרכנים. כל מה שנותר זה רק להגיע עם כרטיס אשראי וללקט את השברים. 

20. מחיר הנפט יורד

מחירי הזהב השחור רשמו בשנים 2007-2003 עלייה של 700%. כל נהג על כדור הארץ הרגיש אותה חזק וכואב בכיסו. עכשיו, כשהאמריקנים עניים יותר, קונים פחות ואפילו נוסעים בסאבוויי - מחירי הנפט צונחים, עמוק, ואתם גם מחירי הבנזין. ברכה לתעשיין שגם כך נמצא על סף פשיטת רגל, וסוג של נחמה לעובד ההיי-טק, שהיה רגיל לחגוג על רכב הליסינג של החברה, וכעת הוא נאלץ לגלות שהדלק אינו צומח על העצים ואומר תודה שלא לקחו לו גם את מקום העבודה.

21. מחירי הדירות יורדים

כלכלה היא עסק מבאס: בשנים האחרונות קראנו בעיתונים שהמשק משגשג, וחשבנו ששגשוג זה כשזוג צעיר עם משכורת ממוצעת יכול לקנות דירה יפה במרכז הארץ. בדקנו ומצאנו שמשכורת ממוצעת מספיקה אולי לקנות חצי בלטה בשיכון בצפון. 

הדירה ברחוב רוטשילד תצטרך לחכות

אחר כך קראנו שיש משבר כלכלי בחו"ל, שמצניח את מחירי הנדל"ן. חיכינו וחיכינו שאולי איזה משברון יגיע גם לכאן, ואולי נוכל להרשות לעצמנו לקנות את בית החלומות. ואכן: זה קרה: מחירי הנדל"ן ירדו בחודשים האחרונים ביותר מ-10%. שכחנו רק שבאותו הזמן הבנקים החמירו את התנאים לקבלת משכנתא, הריבית על המשכנתא זינקה, החברה מכינה רשימות של מפוטרים, ובכלל, מי קונה דירה כשכולם אומרים שבעוד שנה היא תעלה 50% פחות.

22. שכר הדירה יורד

לא יאומן, אבל זה קורה. צעיר שהשתחרר מצה"ל ובקושי מצליח למצוא עבודה, יחשוב פעמיים לפני שהוא עוזב את בית ההורים ומתחיל לשפוך 3,000 שקל בחודש על דירת חדר מתפוררת ברחוב סלמה. מדובר, אמנם, רק בחלק קטן משוכרי הדירות - אבל חוקי ההיצע והביקוש עושים את שלהם, והרוב הגדול, שממשיך לגור בשכירות, נהנה מירידת מחירים קלה.

23. אלי ישי קיים את הבטחותיו

שר התמ"ת ויו"ר ש"ס, אלי ישי, התפלל ביום כיפור האחרון, כנראה, טוב יותר מבשנים הקודמות. מזה שנים הוא זועק שהלחם יקר מדי. והנה - עם מינויו לשר התמ"ת ב-2006, החלה האינפלציה, החיטה התייקרה, המאפיות שבתו ודווקא הוא נאלץ לחתום על הצו להעלאת המחיר. אבל עכשיו, חודשיים לפני בחירות, קורה הלא-יאומן: המשבר הפיל את מחירי הסחורות וועדה מקצועית של מומחים המליצה לישי להוריד את מחיר הלחם בחזרה. צדיקים, מלאכתם נעשית בידי המשבר.

הנס שקרה לישי מזכיר נס שקרה בשלב מוקדם יותר של המשבר ליו"ר העבודה לשעבר, עמיר פרץ, שכזכור הבטיח בבחירות הקודמות שכר מינימום של אלף דולר לחודש. ואכן, הכלכלה האמריקנית התמוטטה, הדולר ירד ל-3.2 שקלים, ושכר המינימום הגיע ל-1,300 דולר בלי שפרץ הניד עפעף. נותר רק לקוות שסטנלי פישר, שכנראה קונה דולרים כדי לקלקל לעמיר פרץ את המילה, לא יצליח להעלות את הדולר בחזרה.

24. הכל בסייל

מחירי הדירות יורדים, מחיר הדלק יורד, מחיר הלחם יורד, ובכלל - למי שעדיין יש כסף לקנות משהו, המשבר הזה הוא חגיגה של הנחות והוזלות. הכל עכשיו במבצע: אוכל, בגדים, מכשירי די.וי.די, מסכי פלאזמה, מכוניות, דילים לחו"ל, עגבניות ויהלומים, מלפפונים ומניות - רק חבל שאנחנו לא באים לקנות. די להציץ במודעות הפרסומת בעיתונים כדי לדעת שאנחנו כבר לא פראיירים: אם פעם הבטיחו לנו המפרסמים איכות, מצויינות, פינוק, חגיגה, תענוג, אחריות, יצירתיות, חוויית מוצר, חוויית קניה, הרי שהיום מבטיחים לנו דבר אחד בלבד: "הכל ובזול", "הוזלה מיוחדת", "המחיר ירד", "900 שקל הנחה","50% הוזלה", "מחיר מובטח", "הרשת הזולה במדינה", או במלים אחרות: בעל הבית השתגע, רק היום, הכל בשקל.

25. חג למשתפי הקבצים

מצבן של חנויות הדיסקים, ספריות הווידאו ובתי הקולנוע היה גרוע גם לפני המשבר. האינטרנט הוא גן-עדן לזייפני תוכנות ושודדי זכויות יוצרים. אבל גם אם היו ל"ו פראיירים שהתעקשו לשלם תמורת קניין רוחני, הרי שהמשבר יגרום להם להרהורי כפירה. שאני אשלם?! על סרט?! ועוד בזמנים כאלה?

הפנסיה התכווצה? המניות ירדו? מקום העבודה מתנדנד? למי אכפת! העיקר שיש מי שנדפק עוד יותר. מזמן לא שמחו רבים כל כך לאידם של רבים כל-כך.

26. העשירים כבר לא כל כך עשירים 

עד לפני כמה חודשים, הם השתינו עלינו בקשת. הטייקונים, עם כוחם האינסופי ועושרם הבלתי-נתפש, עסקיהם חובקי העולם, הזהב והיהלומים, המטוסים הפרטיים, אוסף היאכטות הפרטי, הקשרים הפוליטיים, הכתבות המחמיאות בעיתונים, השפנפנות הצמודות.

להתראות מסיבות קוקטייל, שלום מציאות

עכשיו כל זה מתמוטט כמו בניין קלפים. האם אינספור הסופרלטיבים שהופיעו בכתבות על המשבר הכלכלי, שתיארו את "הזעזוע מעומק המשבר", לא ביטאו איזו שמחה סמויה, איזו התרגשות מהעובדה שהסופרמנים הללו, האנשים החזקים בעולם, התגלו לעינינו טועים מבוהלים ואובדי עצות? האם האנשים ה"רגילים", שחיים בתחושה שלב לבייב או יצחק תשובה הם יצורים על אנושיים כמעט, יכולים בכלל להימנע מתחושה קלה של שמחה לאיד או אושר עז, כעת כשאנושיותם נחשפת בציבור?

27. הלך הבונוס

ויש גם שמחה לאיד קונקרטית יותר: השמחה לאידם של המנהלים המדושנים, שהורידו להם את הבונוס מ-150 אלף דולר ל-100 אלף דולר לחודש. נכון, הם לא ימכרו את היאכטה, אבל זה כואב להם כאילו תלשו להם איבר מהגוף, וזאת כבר סיבה לחגיגה.

בחגיגה המרושעת של השמחה לאיד, כל אחד חוגג, לשם שינוי, על חשבון זה שמעליו: אנשי ההיי-טק - על כישלונות המנהלים וביטולי הבונוסים; עובדי הלואו-טק על הפיטורים בהיי-טק; והמובטלים ועובדי הקבלן? אפילו להם קרה משהו טוב, סוף-סוף הם בראש פירמידת הרוע והשמחה לאיד, ולא להיפך.

28. איראן חלשה יותר

המשבר הביא לירידה במחיר הנפט, וזו סיבה ישירה לשמחה בשבילנו, הישראלים. המשוואה היא פשוטה: נפט יקר=איראן מרוויחה, אחמדינג'אד צוחק=ישראל בסכנה. ולהיפך: נפט זול (ע"ע)=איראן מפסידה, אחמדינג'אד בוכה=ישראל בטוחה. ואם אמרנו כבר שהמשבר הכלכלי מוריד את מחיר הנפט - אז אולי המשבר הזה הוא בכלל מזימה של המוסד.

29. אמריקה חלשה יותר

אמרנו שהמשבר הכלכלי מחליש את איראן, וליהודים שמחה וצהלה. אבל - אופס - גם לשונאינו יש סיבה טובה לחגוג: המשבר הזה, שלב-לבו נמצא בארצות הברית, מחליש אותה יותר מאשר כל מדינה אחרת בעולם. יש מוסלמים קיצונים שמשוכנעים שאמריקה חטפה על הראש מאללה, בגלל שהתגרתה באיסלאם. אז אלוהים לצד אלי ישי, ואללה לצד המוסלמים, והמשבר הכלכלי עושה טוב על הלב לכולם.

30. בסוף עוד תהיה רכבת קלה

במשך שנים נעשה כאן כל תעלול אפשרי כדי לעכב כל עבודת תשתית, במיוחד עבודות שחיוניות לאיכות החיים במדינה וחוסכות בשימוש ברכב (ע"ע). למשל הרכבת הקלה: ביורוקרטיה, מכרזים מסורבלים ולא-תקינים, דיונים שנמתחים כמו מסטיק בוועדות התכנוניות, תכנון לקוי שמזמין התנגדויות של תושבים וירוקים, וכמובן - פקידי האוצר עם המנטרה הקבועה שלהם –- אין מספיק כסף, המצב הקשה, תתייעלו, תצמצמו - כולם עשו יד אחת כדי לעכב כמה שניתן את עליית הרכבת על המסלול.

דווקא כשמשקיעים בתשתיות, ליזמים הפרטיים אין כסף

והנה דווקא עכשיו, כשהמצב באמת קשה, יוצא האוצר בתוכנית גרנדיוזית להאצת עבודות התשתית, עם רשימה מפורטת של פרויקטים שיקבלו תוספת תקציב, ועוד מצהיר שנורא חשוב להרחיב את התקציב ולהשקיע כמה שיותר כסף בכל הפרויקטים - אחרת המצב יהיה עוד יותר גרוע.

לפי תוכנית האוצר, מסתבר שחייבים להרחיב ב-70 מיליון שקלים את ההשקעה בהקמת הרכבת הקלה בירושלים. ולא בשביל שתהיה רכבת, חלילה, אלא בשביל לשפר את מצב המשק! תוכנית ההאצה כוללת גם תוספת של 55 מיליון שקלים להקמת הרכבת הקלה בתל-אביב. אבל אליה וקוץ בה: עד שסוף-סוף יש משבר כלכלי, והממשלה מחליטה להשקיע כסף ברכבת, היזמים הפרטיים שאמורים לממן אותה עומדים על סף קריסה. אז המשבר טוב או רע ליהודים?

31. בסוף יבנו לנו כביש

אם אתם נוסעים לפעמים בכביש עוקף קריות, כביש 461, 471 ו-9, ומחלף הכניסה המזרחית לחולון; כביש 79 בין צומת סומך לצומת המוביל, דרך דשנים, דרך רבין, בקו הרכבת רחובות-פלשת, בכבישים העירוניים בעכו, נהרייה, באר יעקב, רחובות ולוד, המשבר הכלכלי דאג לכם לשדרוג. אם אתם גרים בגוש דן, תל-אביב, באר-שבע, חיפה, נצרת, עכו וכרמיאל, ואין לכם אוטו או שלקחו לכם את רכב החברה - המשבר הכלכלי יביא עליכם תוכנית למערכת להסעת המונים.

32. סוף לקיצוצים במגזר הציבורי

זוהי שעתו היפה של האיש השמן. בעת הזאת, המורה שעומדת לבדה מול 35 תלמידים צעקנים, השוטר התפרן שלא החליפו לו את הציוד כבר 10 שנים, וגם העובד בחברה הממשלתית, שמקבל 40 אלף שקל בשביל חצי שעת עבודה ביום במשרד של בן-דוד שלו, יכולים לישון בשקט: אותם לא מפטרים, ובשקט בשקט מתחילים לדבר על להגדיל להם את התקנים.