יש אייפון, אין חמאה: צרכנות 2010
ב-2010 נדהמנו לגלות חשבונות מים עצומים, קנינו ב-H&M ובאתרי רכישות קבוצתיות, ולא קנינו עגבניות או אלכוהול אחרי חצות. זו היתה השנה בה נפרדנו מברגר קינג, קיצרנו את משך ההתחייבות על הסלולר, כעסנו על הדואר ונשבענו שלא נטוס יותר לטורקיה. התופעות הצרכניות שעשו את השנה
אתרי רכישות קבוצתיות
באופן אירוני, המלה הסוציאליסטית "קבוצה", הפכה ב-2010 למונח שופינג נפוץ. קבוצות הרכישה הנדל"ניות היו הסיפתח, ואז הגיע נחיל מסוג אחר של קבוצות.
האתרים ששולחים מיילים מסעירים כגון: "רק היום, הלבנת שיניים בזול!", או: "עיסוי עפעפיים בחצי המחיר"! או: "ארוחה במסעדה ברזילאית ב-150 שקל במקום ב-300 שקל"! התרבו ב-2010 כנגיפי שפעת בגן טרום חובה. וכולנו נדבקנו בוירוס המחשבים הזה. את כל מה שמעולם לא חשבנו לקנות, אנחנו יכולים לקנות כעת בזול באתרי הרכישות הקבוצתיות. מזל שקמו.
מחיר החרטה
2010 היתה השנה בה קיבלנו היתר רשמי להחזיר בקלילות מוצר לחנות או להתחרט על הזמנת שירות, ולקבל את הכסף שלנו בחזרה, ובמזומן. (תוך 14 יום ותשלום קנס של 5% או 100 שקל הנמוך מביניהם, רק במקרה שלא השתמשת במוצר ולא מדובר בטיסה לחו"ל ונ.ב: והמוכר לא חייב להחזיר לך את הכסף, כי אין אכיפה).
מחיר העגבנייה
ההחזר הכספי לא תקף לירקות ופירות וחבל, כי על עגבנייה אפשר היה לקבל בחזרה ממון רב. חומו הנדיר של ספטמבר 2010, הקפיץ את מחירי האדום הלוהט הזה.
עגבניות הפכו למוצר יוקרתי, שיש לחפון אותו בעדינות השמורה לפטריות כמהין. מחירן נסק אל מעל לגבולות 20 השקלים אצל ירקנים, והגיע ל-15 שקל בממוצע ברשתות השיווק.
המחסור בחמאה
השנה גם למדנו שהחמאה באה לסוּפר בגלים. לא בצונאמי, אלא בפכים קטנטנים. ב-2010 החמאה הישראלית הפכה לדג נדיר, שמדי פעם שלל רב שלו נשטף אל חופינו וממלא בפתאומיות את מדפי הרשתות, אבל במרבית הימים הוא נעדר מן העין. אנחנו, בתגובה, הפכנו למהמרים מכורים: האם הבוקר תהיה חמאה בסופר? היתה שאלת השנה. כי ב-2010, אולי לראשונה מאז ימי הצנע, תקצבנו את מנות החמאה שלנו.
חשבונות מים עצומים
הממשלה גילתה ב-2010: אפשר לגבות כסף רב על מצרך שאי אפשר בלעדיו. ובכך פעלה בהיפוך מוחלט להיגיון היא אמורה לפעול לפיו: אם מצרך הוא בסיסי, הבה נסבסד אותו, ראה ערך לחם.
מים, המשאב שמדינות קמות ונלחמות עבורו, רק כדי שאזרחיהן יוכלו לקבלו בשפע - הפך השנה למצרך יוקרתי, יהלום נוזלי, ודרך נוספת לשאוב כספים מהציבור.
השלב הראשון בדרך לממון, אירע מזמן, כשהתרנו לגורמים פרטיים לגדר מעיין ציבורי, לבקבק את מימיו ולמכור אותם בכסף.
ב-2010, הגיע שלב חוסר הבושה: תעריפי המים עלו ב-2.5 פעימות, ומי הברז שלנו עברו לידי תאגידי מים וביוב, שאינם פרטיים (עדיין). באורח פלאי, החשבונות שלנו תפחו פי 3, והתשתיות?
טיסות ב-99 שקל
אם אין מים, אפשר לטוס: אל-על נחתה באילת ב-2010, והמחיר לכרטיס ירד ל-99 שקל. איזיג'ט עלתה ארצה, והזרימה דם נעורים תוסס לתחום העצוּר הזה. אפשר לרכוש כרטיסי טיסה לאירופה ב-72 אירו, במושבים לא טובים ובתנאי שהצטיידנו בכריכים מהבית.
חרם צרכנים על טורקיה
אבל מעוז היוקרה הצ'יפית הוא לא אילת אלא דווקא טורקיה, והשנה פסחנו עליה. כשמדובר בחרמים, הישראלים לוקים באלצהיימר קולקטיבי, אבל אירועי המשט והצרימה העזה ביחסים הבמילא חורקים בין המדינות שפעם היו החברות הכי טובות, שינו את הלך הרוח כאן, לדקה וחצי.
כל הטיסות לטורקיה הופסקו אז באחת, וגם אחרי שחודשו, רובן המכריע של ההזמנות בוטלו לאות מחאה. בהדרגה, הישראלים שבו להתגנב לטורקיה, וכעת הזרזיף הופך לזרם, אבל לא כביר כבעבר.
H&M זה כאן
אבל מי צריך את טורקיה כשחו"ל זה כאן? הרשת השבדית התלבשה על מדינתנו בסערה ב-2010, ומה שהותירה אחריה הפתיחה הגרנדיוזית היה החיזיון הנדיר בישראל, של תורים משתרכים מול חנות בגדים.
H&M היתה אמורה לקמץ במחירים באופן שישפיע גם על הרשתות המקומיות. היא הכריזה שתזמן לכאן אופנה רעננה, ובואה איים לחסל את עסקיה של רשת אופנה או שתיים. אך ההבטחות האלה לא קוימו במלואן. מחירי רשתות האופנה בארץ ירדו במעט ובקושי, ורשתות לא התמוטטו שדודות לרגליה. וזה המקום לציין לרעה שהקולקציות שמגיעות לפה, לא תמיד קולעות. בקיצור, טוב שבאת, אבל יותר טוב לקנות בחו"ל.
ביי ביי ברגר קינג
קודם היא התאחדה עם בורגר ראנץ', כמה משפיל, ואז היא קיפלה את הזנב. השנה, ברגר קינג (יש לומר עם ר' אמריקנית, לזכר הפרסומות ההן) נעלמה מנופי הדרכים של ארצנו.
אייפון, אייפד
במקום לחמניות של ברגר קינג, חטפנו מוצרים של אפל. ישראלים הבריחו אותם ארצה, וחיסלו באכזריות את מלאי האייפון 4, והאייפד שהגיעו לכאן באופן חוקי, ובטיפין טיפין.
כן, טרנדים נקלטים פה במהירות שיא ומקבלים סל קליטה נדיב מהצרכן המקומי. קבלו מסמך בדוי שדלף לוויקיליקס מחדר המצב של אפל: מעולם לא נצפו כל כך הרבה אנשים שרצו להיות מקוריים וראשונים, ש אוחזים במכשיר זהה לזה שמחזיק השכן שלהם, ופורטים עליו באצבעות פסוקות כמו כל אדם שלישי ברחוב. ביוני 2011, הם כולם ירוצו יחד, להחליף לאייפון 5.
עמלת הדואר
החיבה שלנו לגאדג'טים גרמה לנו להתרגז מאוד על לחישות ורמזים מכיוונה חברת דואר ישראל לגבות כספים על חבילות מחו"ל. מחיר ההפרטה של החברה יגולגל אל הצרכנים, כך גילו ב-2010 מאות אלפי חובבי אמזון, ו-eBay.
ב-2010 התחוור לנו שמשלוח חבילות בדואר שאינו מהיר יתייקר עד כדי כך שלא יהיה שווה לנו להזמין פריטים מחו"ל, משום שיכלול עמלת שחרור ממכס בגובה של כ-35 שקל.
בעקבות התערבות משרד התקשורת, דואר ישראל טרחה להודיע שהעמלה לא תחול בשלב הראשון על צרורות - חבילות קטנות, וגם לחבילות האחרות עוד חזון למועד. אבל מי שיודע לקרוא בין השרות הבין: אף על פי כן, העמלה תוטל גם תוטל, ברגע הנכון ובזמן המתאים, קרי, במהלך 2011.
המלחמה בחברות הסלולר
עמלת הדואר היא כלום לעומת קנסות היציאה השמנים של חברות ה סלולר. באחד הקרבות הקשים נגד חברות הסלולר, קבעה וועדת הכלכלה של הכנסת כי קנסות היציאה יופחתו ב-2011, גם באופן רטרואקטיבי, ל-8% בלבד מהחשבון החודשי הממוצע, כפול מספר החודשים שנותרו למנוי.
במסגרת אותה לחימה, נתבשרנו השנה על כניסת שני מפעילים מלאים חדשים לשוק (ליתר דיוק, אחד וחצי, כשבחצי הכוונה למירס), וכמה וכמה מפעילים וירטואליים כמו רמי לוי. במקביל יופחתו מחר דמי הקישוריות, מה שיפחית את מחיר השיחות מהקווי לסלולר בכמעט 60%.
האם כל אלה יעזרו לנו להיפטר מנטל החשבון הסלולרי התופח? ספק גדול. האם שר התקשורת, משה כחלון הפך לשר הפופולרי ביותר בממשלה? סקרים יגידו.
עידן - ממיר חמשת הערוצים (dtt)
הנקמה בחברות הכבלים והלוויין, לעומת זאת, הגיעה השנה בפתאומיות ומכיוון לא צפוי: ממיר חמשת הערוצים. תמורת תשלום חד פעמי, אפשר לרכוש ממיר שקולט את חמשת הערוצים החשובים לרוב אזרחי ישראל, אם מוציאים מהמשוואה את אזרחי ישראל שאוהבים ספורט ולא צופים בערוץ הכנסת.
אז כן, יש לעידן בעיות, הוא קולט את הערוצים 1, 22, ו-10 אבל גם את 99 ו-33. אבל הוא פוטר אותנו מהתחייבות יקרה להרתיע לחברות yes ו-HOT. רק חבל שנתבשרנו לאחרונה שבקרוב גם הוא יופרט, ויעבור לידיים פרטיות - שוודאי ימציאו גם עבורו כל מיני גביות חודשיות.
קיצור תקופת ההתחייבות
ועוד חדשות טובות: ההתחייבויות שלנו לחברות הסלולר, הכבלים והלוויין התקצרו ב-2010 בשנה וחצי. רק שבתגובה, מחירי החבילות של HOT ו-yes עלו, וחלק מחברות הסלולר נוקטות בטריקים כמו פריסת תשלומים ל-3 שנים על המכשיר, כדי לכבול אותנו לתוכניותיהן המורכבות להחריד לתקופה ארוכה יותר.
תחרויות פייסבוק
בניגוד לקיצור תקטפת ההתחייבות, תחרויות פייסבוק לא נולדו ב-2010 אבל הן התגברו בה ביתר שאת. כל חברה מסחרית חייבת עמוד פייסבוק חדשני עם אפליקציות חדשניות, ושיח חדשני עם הלקוחות. לצד כל אלה חייב לבוא מבצע חדשני: "העלו תמונה שלכם מפקידים המון כסף בבנק שלנו, תוכלו לבחור צבע תקרת הסניף החדש, ולקבל חבילת טיטולים או טיסה בשמי הארץ". הלקוחות הכי תחרותיים הם כמובן, אימהות טריות.
ניקיון חדש
אספקט שיווקי השנה שהתעצם ב-2010: מטליות לחות לרצפה, מנקי אבק משוכללים - והכל חד פעמי, ובעשרות שקלים, כדי שנוכל לקנות ולנקות, לקנות ולנקות יותר ממה שניקינו וקנינו אי פעם.
מלחמת הפרסומות שופרסל - מגה
ומשיווק אגסרטיבי, לפרסום אגרסיבי: אם ב-2009 כיכב העוף בשקל, ב-2010 נלחמו שופרסל ומגה בפרסומות רעשניות באינטרנט ובטלוויזיה, כל אחת יותר תמוהה מקודמתה. כל השוואות העגלות ובדיקות החשבוניות, והאמירות החסכוניות והמדויקות, העלו תוצאות מרשימות: אף אחד ברחוב לא יודע להגיד : מי יותר זולה, מגה או שופרסל.
רב-קו
גם תחום התחבורה הציבורית עבר תהפוכות השנה. חודש מרס היה שירת הברבור של כרטיסיות הניקוב, וכרטיסי החופשי חודשי באוטובוסים של חברות דן , קווים ומטרופולין ובקווי אגד באזורים מסוימים. הרב-קו נכנס לנעליהם, בבלגן רב. האם לאנגליה נהיינו? לא ממש. כרטיס שמאפשר לנוע בגמישות בין רכבות ואוטובוסים הוא עדיין בבחינת חזון מתוק.
מנהרות הכרמל
לעומת ההתאקלמות הקשה של הרב קו, מנהרות הכרמל נפתחו בהצלחה יתרה, מוקדם מהרגיל, אחרי שסינים בנו אותן. רק השריפה בכרמל הצליחה להרוס קצת את החגיגה של שכון ובינוי ושרי אריסון, ולכם, התעריפים יהרסו את השמחה.
רפורמת האלכוהול, איסור לקנות אחרי 23:00
ומנהיגה, לאלכוהול: זו היתה שנה רוויית חיקוקים אלכוהוליים, אבל הבולט מכולם הוא האיסור הגורף לרכוש משקאות שאלכוהול הוא רכיב משמעותי או זניח בהם, אחרי השעה 23:00 ולפני השעה 6:00. 2010 היתה השנה בה הקופאית בסופר לא הצליחה להעביר את הבירה שביקשנו ללגום תוך כדי צפייה ב-DVD. זו היתה גם השנה בה נאסר עלינו להתהלך ברחובות עם בקבוק.
ולקינוח, מחירי האלכוהול הזול (וודקה) עלו ועוד יעלו, במסגרת השלב הראשון ברפורמת האלכוהול. הרפורמה הזאת תביא במקביל לירידת מחירי הוודקות והוויסקי היקרים. טוב להיות אמיד בארץ הזאת.
ייקור הסיגריות
ועוד מכה למכורים: כמו מחירי האלכוהול, גם מחירי הסיגריות עלו השנה, בצידוק צדקני - לכאורה כדי לגרום למעשנים להפסיק לזהם את ריאותים, ולהקשות את הגישה לילדים. אבל למעשה, מדובר בעוד מס עקיף, כזה שמוטל על דיירי המגדלים ודיירי השכונות, ללא הבדל הכנסה. זה מס רגרסיבי, שפוגע בעו"ש של השכבות החלשות ובשכבת מעמד הביניים, הנחלשת יותר ויותר. אם המדינה רוצה להרוויח יותר ממסים שתעלה את מס ההכנסה, מס פרוגרסיבי, אבל היא מעדיפה ללטף את עשיריה ולבעוט בענייה.
לפנייה לכתב/ת 
